|
הוא נזכר
בחוף מוכר
בים אכזר
בחוצות כיכר
איך בלי סימן שאלה
סימני קריאה חזרו
לשאול
ועוד כמה פעמים
שחשבו אותו לחי
ונתנו בו סימנים
וחרצו וחרזו
חרצנים לדמותו
ורק נדמה היה שהנה
ולא
חזר הוא פעמיים
למקום מוכר
ככברה מחורר
ורואים לו תפופיק
וגם את הצ'ופצ'יק
ומה יש בו
בקנקן עם סימן שאלה
להסתכל
וחזר גיבור ללא חת
ונשמט על חרבו
וכידונו וכל כלי נשקו
והשחית את אישתו
ואימו
התפוגג ונעלם
עם כל מרכולתו
ואייה האיש אשר על ביתו
שמר לו
דו-פרצופי
רובו עשוי ים
וחרש ונדם (charash)
והיה כאיכר ולוחם
ונלחם וחורר וחרץ
ובלט מתוך האין
וחישב להזדיין
וככורח המציאות
הקיץ הקץ ובא סיוט
ומה
|
|
|
שיר הלל
לקרמבו:
בעולם שלנו יש
כזו סוגיה מה
אוכלים קודם את
הקרם? או את
העוגיה? יש
אומרים הרי
כמובן אוכלים
קודם כל את החום
והלבן ויש
שיקבעו כצפוי
עוגיה תבוא לפני
הקצפת והציפוי
ויש כמה שוברי
מוסכמות שיעדיפו
בכלל לזרוק את
העוגיות ואפילו
לקלף את
השוקולד!
וללקק את הקצפת
ישר מהיד!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.