דמויות

דב
קיאט
שרה
דבורה
ישראל
זאב
משה
מעפיל
קברניט
קצין בריטי
מלצרית
מנהל עבודה
עובד
ילד א'
ילד ב'
תינוקת
שכן א'
שכן ב'
שכנה א'
שכנה ב'
פרטיזן א'
פרטיזן ב'
אחות
רב
קבוצת מעפילים
קבוצת עובדים
קבוצת פרטיזנים
קריין חדשות



מערכה ראשונה

תמונה ראשונה

[עוד לפני שהמסך עולה, נשמעים קולות וציוצי ציפורים, קולות
ילדים ומים זורמים בלחש, רחשי ענפי העצים. הבמה חשוכה. המסך
עולה. דב יושב על כיסא גלגלים בקצה הימני של הבמה, עלומת אור
מאירה אותו, מסביבו הכל חשוך, ומתבהר בהדרגה. ברקע אנחנו רואים
את הפארק הלאומי ברמת גן. דב יושב, מביט מסביב בשתיקה. מאחוריו
עומד קיאט, המטפל התאילנדי שלו, ומביט גם הוא לאותו הכיוון]

דב
                         IT'S A BEAUTIFUL DAY, ISN'T IT?  
                                                           
                 

קיאט
                                 IT SURE IS, MISTER DOV  

דב            
                                           YES...  

[הם עומדים ומביטים סביב בשתיקה]
   
   LOOK AT THESE CHILDREN, KIAT. SEE HOW THEY  PLAY  WITH
EACH OTHER. THEY HAVE NO WORRIES, NO TROUBLES AT ALL. OH,
HOW I WISH I WAS THEIR AGE AGAIN. CAN YOU BELIVE I WAS ONCE
LIKE THIS? A KID?  

קיאט
SURE I BELIVE IT, MISTER DOV. YOU ARE NOT AN OLD MAN AT ALL.
YOU ARE MUCH MORE A CHILD  THAN MOST CHILDREN I'VE SEEN  


דב
?DO YOU LIKE RACHMANINOV, KIAT

קיאט
SORRY, MISTER DOV? IS IT THE ONE YOU PLAYED FOR ME BACK AT
HOME?

דב
YES, THAT'S THE ONE

קיאט
OH, I LIKE HIM VERY MUCH, SIR

דב
YOU KNOW, KIAT, I USED TO GO TO A LOT OF CONCERTS OF HIM
WHEN I WAS A KID, IN POLAND, WITH MY MOTHER. OH, HOW I LOVED
THOSE DAYS!



תמונה שניה

[הצד השמאלי של הבמה מואר הדרגתית, בעוד שהצד הימני הולך
ומחשיך. קולות הגן הלאומי מתחלפים בצלילים מתוך סימפוניה של
רחמנינוב. אנחנו רואים את דב, כילד קטן, פוסע לצד אימו ברחוב
בפולין]

דב אמא, מתי נלך שוב?

דבורה נלך, ברל'ה, בטח שנלך

דב מתי, אמא, מתי?

דבורה נלך. אתה יודע כמה שקונצרט כזה עולה. אתה יודע
שאין לי כסף בשביל זה

דב אבל אמא...

דבורה בוא, בוא אלי ילד טוב שלי, ילד מוצלח שלי.
[דבורה מחבקת אותו]
אל תדאג, אמא עוד תיקח אותך לקונצרטים. אמא תעשה לנו טוב. יהיה
לנו טוב.

[שניהם שותקים, פוסעים זה לצד זה ברחוב]

דב גם אני רוצה לדעת לנגן כך, אמא. כמו בקונצרט!

דבורה [בחיוך] טוב, ילד שלי. כשיהיה לי כסף אשלח אותך
ללמוד פסנתר, ותהיה גדול כמו רובינשטיין

דב באמת, אמא? כמו רובינשטיין?

דבורה כן, באמת. ככה גדול.

דב אז מתי כבר יהיה כסף, אמא?
[דבורה לא עונה]
נו, אמא? מתי, מתי?

דבורה דב, מספיק. כשיהיה, אמרתי. לא יודעת מתי. אתה צריך
להבין גם אותי קצת, ולנסות להיות ילד טוב לאמא. לא קל עכשיו.
אבא הלך למלחמה, ולא פשוט לגדל ילד לבד, ועוד בעולם הקר הזה,
ואפילו ילד טוב כמוך, שרק רוצה לעזור ולנגן בפסנתר

[פאוזה]

דב אמא?

דבורה כן?

דב איפה אבא?

[דבורה שותקת. לא עונה. ממשיכה ללכת, כאילו לא שמעה את
השאלה]
אמא?

דבורה ברל'ה, רוצה גלידה?

דב בטח, אמא! יש, גלידה!

דבורה [לעצמה] ומהיכן אביא את הכסף לזה עכשיו?



תמונה שלישית

[הצד השמאלי של הבמה חשוך. הצד הימני מואר. בהדרגה, כל הבמה
הופכת מוארת. דב יושב על כיסא גלגלים, קיאט דוחף אותו לעבר בית
הקפה שבפארק הלאומי]

קיאט
IT'S A NICE STORY, MISTER DOV.

דב
IT IS, ISN'T IT?

קיאט
WHAT HAPPENED EVENTUALLY? DID YOU STUDY THE PIANO?

דב
NO, THE TIMES WERE TOO ROUGH. MY MOTHER COULD'NT AFFORD IT

[הם מגיעים אל בית הקפה. קיאט דוחף את דב אל השולחן, ויושב
בכיסא מולו. ברקע מתנגנת מוסיקה קלאסית רגועה]

קיאט
WAS IT THAT BAD?

דב
YES, IT WAS POLAND BETWEEN WORLD WARS, AND THERE WAS NO
MONEY, NO FOOD, AND NO JOY

[נכנסת מלצרית, ניגשת לשולחן של דב וקיאט]

מלצרית אה, בוקר טוב, דב. איך אתה מרגיש?

דב [בחיוך] בוקר טוב. תודה, מצויין. ואת?

מלצרית גם. מה אפשר להביא לכם? כרגיל?

דב כן, כרגיל. פעמיים תה וביסקוויטים

מלצרית [רושמת את ההזמנה בפנקסה] אוקיי, אין בעיה
[יוצאת]

דב
WHAT A NICE GIRL. WHY DON'T YOU EVER TALK TO HER?

קיאט
I TALK TO HER

דב
NOT LIKE A NICE YOUNG MAN SHOULD TALK TO A NICE PRETTY LADY

קיאט
MISTER DOV, DON'T YOU KNOW I HAVE A WIFE AND CHILDREN BACK
IN THAILAND? I SEND THEM THE MONEY I EARN HERE EVERY MONTH.
THAT'S HOW THEY MAKE A LIVING.

דב
OH, I'M SORRY, I DIDN'T KNOW ABOUT THAT

קיאט
DIDN'T YOU? HOW COULD IT BE? SO STRANGE I NEVER TOLD YOU
ABOUT THEM

[המלצרית נכנסת, בידה מגש ועליו מונחים שני ספלי תה, וצלוחית
ביסקוויטים, מניחה את הצלוחית וספלי התה על השולחן]

מלצרית בבקשה. תקראו לי אם תצטרכו משהו, בסדר?

דב כמובן

[המלצרית יוצאת. קיאט מסדר את המפית של דב על צווארון החולצה
שלו, מתיישב]

קיאט
SO, MISTER DOV, TODAY IS MONDAY. WILL YOUR SONS COME TO
VISIT YOU TODAY?

דב
MAYBE ISRAEL. HE SAID HE MIGHT COME BY AND CHECK ON ME, THE
LAST TIME I SPOKE TO HIM

קיאט
GOOD! SO WE WILL HAVE SOME COMPANY. AND A NICE ONE, TOO.
IT'S ALLWAYS NICE TO HAVE FAMILY MEMBERS AS VISITORS.

דב
I DON'T KNOW, KIAT. SOMETIMES I THINK THE ONLY FAMILY I
HAVE SITS NEXT TO ME AT THE PARK



תמונה רביעית

[שם, דב וקיאט יושבים ולוגמים מן התה שלהם, טובלים בו את
העוגיות. המוסיקה מתחלפת למוסיקה רועשת יותר, דב מעווה את
פניו]

דב
LISTEN TO THAT "MUSIC",KIAT, IF YOU CAN CALL IT MUSIC. WHAT
IS THIS THING? YOU KNOW, WHEN I WAS YOUNG WE DIDN'T HAVE
THESE KINDS OF MUSIC. WE HAD OUR RELAXED MUSIC, CLASSIC
MUSIC

[קיאט מחייך]

קיאט
NO, MISTER DOV, IT'S PURE ROCK N' ROLL MUSIC. BELIVE IT OR
NOT, SOME PEOPLE FIND IT BEAUTIFUL

דב
BEAUTIFUL, HA? YOU, THE YOUNG GENERATION, YOU DON'T KNOW
ANYTHING ABOUT STYLE, OR MUSIC. GOD SAVE OUR SOULS, WHAT
HAVE WE COME TO?

[המלצרית עוברת, דב מסמן לה. היא ניגשת אליהם]

מלצרית כן, דב? משהו לא בסדר?

דב לא, מה פתאום, חמודה. רק, אם את יכולה, לארוז לי בבקשה את
הביסקויטים האלה, ולהגיש לנו חשבון?

מלצרית בוודאי

[המלצרית יוצאת. לאחר כמה שניות היא שבה ובידה שקית נייר
חומה, ודף החשבון. היא מגישה אותם לדב]

דב תודה רבה

מלצרית אין על לא דבר

[המלצרית יוצאת, דב מביט בחשבון, מגשש אחר ארנקו, מניח את
סכום הכסף על השולחן, ואורז את הביסקויטים לשקית. הוא מוריד את
המפית ומקפל אותה בקפידה על השולחן. קיאט שורק לעצמו בקצב
המוסיקה. כשדב שם לב לכך, הוא מביט בו בתדהמה]

דב
YOU REALLY DO LIKE THIS "MUSIC"?

קיאט
SURE THING, MISTER DOV, SURE THING

דב
SHELL WE GO?

קיאט
YES, OF COURES

[קיאט קם מהכיסא. הוא אוחז בכיסא הגלגלים של דב, ודוחף אותו
החוצא מבית הקפה. בדרכם החוצא הם מבחינים שוב במלצרית. שניהם
מנופפים לה לשלום. דב וקיאט יוצאים, הבמה מחשיכה]



תמונה חמישית

[האור עולה. על הבמה - סיפון אוניית המעפילים, ניצולי השואה.
דב, עלם כבן עשרים, עומד על הסיפון. מלבדו הסיפון עמוס באנשים
בלויי סחבות. דב מביט אל האופק, אל יעד הספינה. הוא מכסה בידיו
על עיניו, כדי להיטיב לראות. התרגשות תוקפת אותו. נכנסת שרה,
מעפילה על האוניה]

דב כשנגיע לפלסטינה, שרה, אשא אותך לאישה

שרה או דב, כמה הייתי רוצה בכך!

דב יהיו לנו חיים טובים יחד, עוד תראי. חיים ללא מלחמות, ללא
פוגרומים. חיים נטולי מחנות ריכוז ופחד.

שרה ונהיה מאושרים?

דב המאושרים שבמאושרים.

שרה [בהרהור] כן...

דב מה קרה, יקירתי?

שרה או, כלום. סתם, חשבתי...

דב מה?

שרה איזה מזל שנפגשנו כך, על האוניה הזאת, בדרך לחוף מבטחים.
כמו שיצאנו מן התופת, ואנחנו עכשיו עושים את דרכנו אל המקום
הבטוח שלנו, כך יהיו חיינו בטוחים ושלווים, חסל סדר זוועות

דב אני מבטיח לך שכך יהיה

[שתיקה. דב מביט הרחק, מתאמץ לראות, לבסוף מרים את ידו ומסוכך
על עיניו]

שרה מה זה, דב? מה אתה רואה?

דב את רואה, שרה? שם, מרחוק! פלסטינה

שרה איפה? אני לא רואה. אתה מדמיין

דב לא, תראי, תראי [הוא מצביע על נקודה בלתי ברורה אי שם
באופק] נו, רואה?

שרה אתה באמת חושב שזאת פלסטינה?

דב בטח פלסטינה! אלא מה?

[האנשים על הסיפון מבחינים גם הם באדמה הרחוקה שבאופק. שמחה
וצהלה שוררת על הסיפון]

מעפיל תראו, כולם! פלסטינה!

[הקהל מתאסף ומביט אל האופק. הם מתחילים לשיר]

קהל מאפילים "פה בארץ חמדת אבות..."

[האוניה מתקרבת לחוף חיפה. ככל שהיא קרבה והולכת, ההתרגשות על
הסיפון גוברת. המעפילים מציפים את הסיפון ומביטים בהתרגשות אל
החוף וצועקים ושרים שירי ציונות. לפתע הם מבחינים בספינת סיור
בריטית שמתקרבת אליהם]



תמונה שישית

[שם]

מעפיל תראו! אוניה בריטית, יימח שמם וזיכרם!

[הקהל מביט באוניה בחרדה. לאחר כמה זמן מתחילה מהומה כללית,
שגוברת והולכת. קברנית האוניה עולה אל הסיפון]

קברניט כולם, אין צורך להתרגש. אני בטוח שאוכל לדבר אל ליבם
ולשכנע אותם להעלות אותנו אל החוף. כעת, נא לרדת בבקשה למטה,
אל בטן האוניה [המעפילים אינם שומעים בקולו, וממשיכים לצעוק
כלפי הבריטים הקרבים. הקברניט ממשיך, בקול חזק יותר] בבקשה,
אני מבקש מכם לרדת אל מן הסיפון, כדי שאוכל לדבר אליהם

שרה [אל המעפילים] צריך לרדת. אין טעם להמשיך לעמוד כאן.
נוכל לרדת אל בטן האוניה ולהתכונן להילחם בבריטים, במידה
ויחליטו להוריד אותנו מן האוניה

[ המעפילים מתחילים לרדת מן הסיפון. הקברניט נשאר לבדו, ספינת
הסיור מתקרבת אל אונית המעפילים, נצמדת אליה. הקצין הבריטי
עולה אל סיפון הספינה]

קצין בריטי
SIR, YOUR SHIP IS IN THE TERITORIAL WATER
OF A BRITISH COLONY. YOU ARE ASKED TO TURN AROUND AND SAIL
AWAY, OR WE SHELL TAKE THE SHIP BY FORCE. IT IS FORBIDDEN,
ACCORDING TO THE BRITISH LAW, FOR EUROPIAN JEWS TO COME TO
PALESTINE

קברניט
OFFICER, I BEG OF YOU. THESE PEOPLE ARE POOR, AND DON'T HAVE
ANY FAMILIES OR RELETIVES. THEY WERE ONLY JUST RECENTLY
RESCUED FROM THE NAZI'S CAMPS, AND ALL THEY WANT IS TO
SETTLE DOWN IN THEIR FATHERS LAND. PLEASE, OFFICER, LET ME
SAIL TO SHORE.

קצין בריטי
AS MUCH AS I WOULD LIKE TO HELP YOU, I CAN NOT DISOBEY THE
BRITISH LAW. I COMMAND YOU AGAIN - TURN AROUND, OR WE SHELL
FORCE YOU TO.

קברניט
IN THAT CASE, YOU WILL HAVE TO TRY AND MAKE US TURN AROUND.
I THOUGHT THE BRITISH ARE MORE CIVILIZED AND HUMANE THAN
THAT!

קצין בריטי
AS YOUR WISH, SIR. I JUST WISH YOU REMEMBER - IT WAS YOUR
OWN DECISION

[הספינה הבריטית נצמדת אל אוניית המעפילים. המעפילים עולים אל
הסיפון, ומשליכים מכל הבא ליד על החיילים הבריטים אשר עולים אל
הסיפון - ירקות למיניהם, קופסאות שימורים, מזוודות, מים ושמן
רותח. הם מגדפים ומקללים את הבריטים בזעם, יורקים עליהם.
החיילים הבריטים עולים לבסוף אל הסיפון, ומשתלטים על המעפילים.
הם כובלים אותם. קברניט האוניה אסור באזיקים, מורד אל ספינת
הסיור, וקברניט מחליף בריטי עולה במקומו לאוניה]

קצין בריטי [אל המעפילים]
NOW, LISTEN CAREFULLY. YOU ARE ABOUT TO BE LEAD TO THE
ISLAND OF CYPRUS. THERE YOU WILL BE PUT, UNHARMED, UNTIL THE
BRITISH LAW WILL ALLOW YOU TO GO TO PALESTINE, OR WILL
DETERMINE YOU MUST RETURN TO THE HARBOR YOUR SHIP SAILED
FROM. I WANT YOU TO KNOW, AS MUCH AS I AM SORRY, AND WISH I
COULD LET YOU SAIL TO SHORE, I MUST OBBEY MY ORDERS. IF YOU
LISTEN TO MY ADVICE, YOU SHOULD TOO, OBBEY SOME LAWS AND
ORDERS, AND NOT DO WHATEVER YOU FEEL LIKE, LIKE COMING
UNGRANTED AND UNWANTED TO PLACES LIKE THIS ONE.

[המעפילים מורדים אל בטן האוניה. האוניה מסתובבת, מתחילה לשוט
לכיוון קפריסין. הקצין פונה אל קברניט האוניה]

AS FOR YOU, SIR, I CAN ASSURE YOU YOU CAN STOP ACTING LIKE A
BIG HERO, AND WAIT FOR A LONG, AND HARD SENTENCE.

[ הספינה הבריטית מסתובבת, וחוזרת לכיוון חיפה. הבמה
מחשיכה]



תמונה שביעית

[במרפסת דירתו של דב. דב וקיאט יושבים זה מול זה. לפניהם, על
השולחן, מונחות שתי כוסות קפה נמס וצלוחית עוגיות]

קיאט
AND WHAT HAPPENED THEN, MISTER DOV?

דב [לוגם מכוס הקפה שלו]
AFTER THAT? OH, THEY TOOK US TO THE CAMP IN CYPRUS. THEY
PUT US IN THAT CAMP, AND SEPERATED MEN FROM WOMEN. IT WAS
ALL SURROUNDED BY HIGH FENCES, A REAL PRISON FEELING.

קיאט
BUT YOU AND MISS SARAH DIDN'T LOSE HOPE, RIGHT? I MEAN -
HOW DID YOU CONTINUE COMMUNICATING?

דב
THAT WAS THE EASY PART OF IT ALL. WE PAST THROUGH NOTES, IN
WHICH WE WROTE EACH OTHER ABOUT OUR LOVE, AND ABOUT OUR
MARRIGE IN PALESTINE

קיאט
AND WHEN YOU GOT TO PALESTINE AT LAST - YOU GOT MARRIED,
RIGHT?

דב [בחיוך]
NOT QUITE. WHEN WE GOT HERE I HAD TO ENLIST, AND TO GO
FIGHT THE ARABS, AT THE INDEPENDENCE WAR.

קיאט
SORRY? STRAIGHT FROM THE HOLLOCOST TO THE BRITISH CAMPS,
AND STRAIGHT FROM THERE TO FIGHT? YOU ARE A VERY UNIQUE MAN,
MISTER DOV

דב
WHAT HAD DO BE DONE WAS DONE, KIAT. IT WAS JUST THE
SITUATION WE FACED. NO WAY OUT OF THAT.

[נשמע צלצול בפעמון הדלת, אשר קוטע את השיחה. קיאט קם וניגש
לכיוון הדלת. דב צועק אחריו]

BUT WE GOT MARRIED  RIGHT AFTER THE WAR!


תמונה שמינית

[דירתו של דב. קיאט פותח את הדלת. בפתח ניצב בנו של דב,
ישראל]

ישראל
OH, HELLO, KIAT. GOOD AFTERNOON

קיאט
GOOD AFTERNOON, MISTER ISRAEL. HOW ARE YOU?

ישראל
I'M FINE, CAME TO VISIT FATHER. IS HE AWAKE?

קיאט
SURE, WE WERE JUST SITTING AND TALKING

[ישראל נכנס, הם ממשיכים לדבר בדרך אל המרפסת]

ישראל
GOOD, I'M HAPPY HE'S IN THE MOOD FOR TALKING. MOST OF THE
TIMES I SEE HIM, HE JUST SITS AND DOES'NT SAY A WORD

קיאט
OH, HE'S IN THE MOOD TODDAY, SIR

[ישראל וקיאט נכנסים אל המרפסת]

ישראל
KIAT, WOULD YOU LEAVE US, PLEASE?

קיאט
OF COURSE, MISTER ISRAEL

[קיאט יוצא]



תמונה תשיעית

[שם, ישראל מתיישב מול דב ליד השולחן הקטן במרפסת]

ישראל מה נשמע, אבא?

דב מצויין. הקפה שקיאט הכין ממש טוב

ישראל יופי. אני שמח שהוא מטפל בך כמו שצריך

דב גם אני שמח שיש לי אותו

ישראל אתה רואה, אבא? אמרתי לך שתאילנדי זה מצויין

דב כן, אמרת

[דב וישראל שותקים. פאוזה]

ישראל אז מה נשמע, אבא?

דב מה כבר יכול להיות? הכל אותו הדבר

ישראל אתה יודע, מאז שאמא נפטרה אתה שונה

דב שונה?

ישראל כן, מרוחק.  אי אפשר להגיע אליך

דב אני פה. אם אתה רוצה לדבר איתי, דבר. אני שומע

ישראל אתה רואה, אבא? על זה בדיוק אני מדבר. אני לא רוצה
שתשמע. אני רוצה שנדבר. אני
רוצה שלא תהיה כל כך מרוחק, שנהיה קרובים כמו פעם

דב מה אני יכול לעשות? אתה יצרת את המצב הזה

ישראל אני? מה אני עשיתי?

דב עזוב, לא חשוב. סתם אני מדבר

ישראל טוב, אבא. אם אתה לא רוצה להגיד לי את מה שיש לך על
הלב, אל תגיד. אני פשוט אבוא פעם בשבוע לבקר אותך, ונשתוק

דב לא כך היה תמיד? מאז ששרה נפטרה?

ישראל כן, אבל הסברתי לך כבר אז שאני לא יכול לבוא כל הזמן,
ושדיברתי עם זאב ומשה, וגם הם הרגישו אותו הדבר, שאי אפשר
לדאוג לך כל הזמן, ושמה שאתה באמת צריך זה תאילנדי

דב תאילנדי. זה באמת מה שאני באמת צריך. מה אתה בכלל יודע על
מה שאני צריך? היית פעם בן לאבא שלך?

ישראל אבא, אל תגיד דברים כאלה

דב לא, באמת, ישראל. תחשוב רגע. היית פעם בן אמיתי? אתה מכיר
את אבא שלך? איכפת לך ממנו?

ישראל אבא, בוודאי שאיכפת לי ממך. בדיוק בגלל זה לא רצינו
להשאיר אותך לבד. בגלל שאיכפת לנו ממך. בגלל שאנחנו אוהבים
אותך. בגלל זה הבאנו לך את קיאט, שיהיה פה בשבילך

דב אני לא צריך אותך ואת האחים שלך, ואת הרחמים שלכם, וגם לא
את קיאט. אני לא צריך אף אחד.

[פאוזה]

כל חיי הייתי לבד. כשאבי הלך למלחמה ולא חזר, נשארתי לבד.
כשאימי נשרפה באושוויץ נותרתי לבד. שרדתי. כששרה נפטרה הייתי
לבד. לא מתתי מזה. אני לא צריך אתכם כמו שאתם חושבים. אני לא
ילד קטן. ואני לא צריך שתביא לי תאילנדי, בשביל שישמור עלי.

ישראל אבא...

דב לאזעזל, אני יכול לשמור עליו! [דב מגלגל את כיסא הגלגלים
שלו החוצה מן המרפסת. ישראל קם לעזור לו, מושיט יד אל כיסא
הגלגלים, אך דב הודף אותו] עזוב. אמרתי לך שאני לא צריך אותך

[דב יוצא מן המרפסת. ישראל נשאר כמה רגעים במרפסת לבדו, מביט
סביב במבוכה. לאחר מכן יוצא גם הוא]



תמונה עשירית

[הסלון בדירתו של דב]

ישראל יופי, אבא. ממש יופי. תשחק איתי משחקי כבוד. מאוד
בוגר מצידך

[דב מתעלם ממנו. מגלגל עצמו אל מול הטלויזיה, צופה במבט
לחדשות]

אז מה? עכשיו אתה מתעלם?

[דב שותק]

אבא, נמאס לי מכל השטויות שלך. אני לא אוהב שמשחקים איתי
משחקים

דב [מסתובב אליו] אה, אתה לא אוהב. סליחה. ומה לגבי מה
שאני אוהב? אולי תחשוב פעם על מישהו חוץ מעצמך?

ישראל אני לא חושב על אף אחד? אבא, באתי לפה היום, למרות
שיש לי סידורים. באתי, למרות שיש לי ילד קטן בבית, למרות שאני
צריך לנסוע למוסך, לתקן את המכונית, למרות ש... אני לא יודע
למה אני מתנצל בפניך בכלל  

דב אני יודע למה באת. באת כדי להשתיק את המצפון שלך, שככה
אתה זורק את האבא הזקן שלך, שנירקב בחור שלו, כמו עכבר מורעב.
עכשיו לך. אני לא צריך אותך, או את הרחמים שלך, ואני לא צריך
גם שתבקר אותי פעם בשבוע, כאילו אני עוד סידור, איזה מכונית
שצריך לתקן.

[ישראל עומד מולו פעור פה]
לך מפה. ואל תחזור עם מצפון שבור. תבוא מכל הלב

[ישראל מתקדם לעבר הדלת]

ישראל [תוך כדי הליכה] טוב, אבא. תזכור, אתה אמרת לי ללכת.
אני רק עושה מה שאתה מבקש
[ישראל יוצא, סוגר אחריו את הדלת]

דב [מתגלגל אל הדלת ופותח אותה. צועק אחריו] ואם אתה כבר
בא, תביא איזה תאילנדי איתך!

[דב טורק את הדלת ונועל אותה]



מערכה שניה

תמונה אחת עשרה

[שם, דב יושב וצופה בטלויזיה]

קריין חדשות שר התחבורה מסר היום כי אחוז תאונות הדרכים השנה
ירד לעומת השנה דאשתקד ב - 15 אחוז, ואמר שהוא מברך על הירידה
המשמעותית. כמו כן אמר שר התחבורה ששמירה על כללי הבטיחות
בכבישים אינה מספקת, ויש להגביר את אכיפת החוק בתחום זה, על
מנת למנוע תאונות דרכים. מדד המעו"ף עלה היום בחצי אחוז...

[נכנס קיאט, מחזיק בידיו שקיות]

קיאט
HELLO, MISTER DOV. I WAS AT THE SUPERMARKET. WHERE IS MISTER
ISRAEL?

דב [מביט בטלויזיה]
DON'T WORRY ABOUT HIM, KIAT

קיאט [מניח את השקיות על השולחן במטבח]
WELL, I'M SURE WE'LL SEE HIM AGAIN SOON. HE PROBEBLY HAD
SOME ARRANGEMENTS TO DO

דב
THAT'S RIGHT. SOME ARRANGMENTS. HE ALWAYS HAS ARRANGMENTS TO
DO. SUCH A BIG MAN

קיאט
OH, MISTER DOV, YOU SHOULDN'T BE SO UPSET. COME ON, WOULD
YOU LIKE TO PLAY SOME CHESS?

[דב מחייך]

דב
ALL RIGHT. BUT ONLY IF YOU PUT RACHMANINOV ON

[קיאט מחייך חזרה]

קיאט
BUT OF COURSE, MISTER DOV. HOW COULD WE EVEN THINK PLAYING
WITHOUT RACHMANINOV IN THE BACKGROUND?

[קיאט דוחף את דב אל כיוון שולחן הסלון. הוא מפעיל את מערכת
הסטריאו. מוזיקה של רחמנינוב מתנגנת ברקע. קיאט מביא את לוח
השחמט ומניח אותו על השולחן לפני דב]

YOU'RE GOING TO BE BLACK NOW,OR I WILL?

דב
THE LAST TIME YOU PLAYED THE BLACKS. I'LL TAKE THEM NOW

[הם מסדרים את לוח השחמט למשחק. הבמה מחשיכה. רחמנינוב מתנגן
ברקע]



תמונה שתים עשרה

[חוף הים של תל אביב. דב, אבא לילדים משה, ישראל וזאב, יושב
על שמיכה עם אישתו שרה. דב ושרה מחזיקים ארטיקים בידיהם.
רחמנינוב מתנגן ברקע. לאורך התמונה המוסיקה מתגברת בהדרגה מאוד
מאוד לאט, באופן בלתי מורגש ממש]

שרה משה, אל תיכנס עמוק מדי למים! אני לא צריכה שתיסחף!

משה טוב, אמא

ישראל אבא, למה יש גאות?

דב אם לא היתה גאות, ישראל, איך היה שפל?

זאב מה זה שפל, אבא?

שרה שפל זה כשהים נסוג

זאב נסוג? מה, הוא בורח

דב [צוחק] לא בורח. הוא חוזר אחורה ביום, ובלילה, כשיש
גאות, הוא חוזר, ומגיע עד לשם [מצביע על מקום מסוים מאחוריהם,
בחוף]

ישראל מה, עד לשם הוא מגיע?

דב [מהנהן] כן, עד לשם

זאב אבל למה?

דב כמה שאלות יש לך היום. איזה ילד זה, רוצה לדעת הכל. הוא
הולך וחוזר כדי שיהיה לך מה לשאול

שרה יש גאות ושפל בגלל הירח

[ישראל וזאב מביטים בשמים, מחפשים את הירח]

ישראל מה הקשר לירח?

שרה כוח המשיכה שלו מושך את הים, הלוך וחזור, הלוך וחזור

ישראל אבל למה?

דב כי הוא יכול. אם היית יכול לעשות את זה, לא היית מזיז את
הים?

ישראל בטח, אבא!

דב נו, אתה רואה?

זאב אני אוהב את הים, אבא

דב כן? אני גם אוהב את הים

זאב וגם את הירח

ישראל אני אוהב את כל העולם

שרה אני אוהבת אתכם. עכשיו לכו לים. לכו, תשחו עם משה

[זאב וישראל רצים לים]

דב איזה עולם זה, מה?

שרה מופלא

דב היית מאמינה, שרה'לה, שיהיו לנו ילדים פעם?

שרה למה אתה מתכוון, דב?

דב אז, כשהיית שם. האמנת שאי פעם תשבי על חוף הים בפלסטינה
עם הילדים שלך, ותסבירי להם מה זה גאות ומה זה שפל?

שרה אלוהים שבשמים אוהב אותנו

דב [מחבק אותה] כנראה
[דב ושרה מתנשקים ומחייכים. הבמה מחשיכה]



תמונה שלוש עשרה

[אתר בניה. דב, נער כבן חמש עשרה, סוחב על גבו ערימת קרשים
ולבנים. הוא צועד לאורך הבמה במהירות, ומניח את הערימה על
ערימה קיימת, בצד המרוחק של הבמה. עוד עובדים מסביבו עושים את
אותה העבודה, מרימים קרשים, מניחים אותם, דופקים מסמרים, וכו'.
נכנס מנהל העבודה. רחמנינוב מתנגן ברקע. לאורך התמונה המוסיקה
מתגברת, לאט לאט]

מנהל עבודה [גוער בו] תגיד לי, בחור, אתה עובד בשביל
משכורת חודשית, או לפי שעה? תזיז את עצמך, או שאתה עף מפה אחת
ושתים!

דב [מכפיל את הקצב. מעמיס על עצמו ערימת קרשים ולבנים חדשה,
וניגש להניח אותה על הערימה הקיימת] כן, אדוני

מנהל עבודה ישר כשלקחתי אותך לעבודה, ידעתי שאתה עצלן. תדע
לך, אתה על הכוונת שלי

דב כן, אדוני. אני אעבוד יותר מהר, אדוני

מנהל עבודה כמו שצריך. אתה! [פונה אל עובד אחר] מה אתה
מתבטל שם?

עובד אני, אדוני?

מנהל עבודה כן, אתה. מה אתה מתבטל? אתה רוצה לעוף יחד איתו?

עובד לא, אדוני. אני עושה כמיטב יכולתי, אדוני

מנהל עבודה מיטב יכולתך לא מספיק טוב. אתה פה בשביל לעבוד,
לא בשביל לשחק

עובד אדוני, אני לא משחק

מנהל עבודה בחור, אם אני שומע עוד מילה אחת ממך, אתה מוצא את
עצמך בלי עבודה. הבנת את זה?

עובד כן, אדוני

מנהל עבודה [לדב] ואתה! אמרתי לך לעבוד יותר מהר, לא?

דב כן, אדוני

[דב המיוזע והמתנשף עוצר לרגע, ניגש לשתות כוס מים בפינה]

מנהל עבודה היי! מה זה? אתה עוצר? רק עכשיו אמרתי לך לעבוד
מהר יותר! היית צריך לשתות בהפסקה! אף אחד לא משלם לך בשביל
לשתות. מצדי שתתייבש! תתחיל להזיז את עצמך!

דב [מפסיק לשתות, ניגש חזרה לעבודה בקצב מהיר] כן, אדוני.
מיד, אדוני

[הבמה מחשיכה]



תמונה ארבע עשרה

[חדר קטן בגטו בפולין. דב, גבר כבן שלושים יושב עם אימו. החדר
מוזנח ומלא באנשים - ארבעה ילדים, שתי שכנות, שני שכנים
ותינוקת. הילדים משחקים בבובת סמרטוטים ישנה, הגברים מדברים
ביניהם, הנשים סורגות. התינוקת שוכבת בעריסה. רחמנינוב מתנגן
ברקע. לאורך התמונה המוזיקה מתגברת יותר]

דבורה דב, אתה צריך לעזוב

דב מה את מדברת, אמא? לעזוב אותך?

דבורה כן, דב. מספיק קשה לנו בגטו. יש שמועות שהגרמנים
מתכננים להשמיד את כל היהודים

דב מה פתאום, אמא. נכון שזה קשה ככה, אבל אין שום סיכוי
שהמצב יחמיר עד כדי כך.

[הילדים מתחילים לריב]

ילד א' [מתחיל לבכות] אמא, הוא לקח לי!

ילד ב' לא נכון! הוא לקח לי קודם!

ילד א' תביא!

שכנה א' יודל, תחזיר לו

ילד ב' אמא, הוא לקח לי קודם

שכנה א' לא איכפת לי מי לקח למי קודם. תחזיר לו, אמרתי

ילד א' תחזיר לי!

ילד ב' לא!

שכן א' ילדים, לא לריב

[הילדים מתחילים להתקוטט. לאחר מכן, ילד א' גונב את הבובה,
ובורח. ילד ב' רודף אחריו]

שכנה א' ילדים, די!

[התינוקת מתחילה לבכות. שכנה ב' ניגשת אליה ומרימה אותה
בזרועותיה, מנענעת אותה, ושרה לה שיר ערש]

דבורה לא, באמת, דב. השמועות אומרות שיהיה מאוד מסוכן. אתה
חייב לברוח מכאן

דב ונגיד שכן. לאן אברח?

דבורה תברח. לא משנה לאן. תצטרף לפרטיזנים

דב ואיך אוכל להשאיר אותך כאן לבד?

דבורה אל תחשוב עלי. אני אהיה בסדר

[שכן ב' ניגש אל דב ודבורה]

שכן ב' תשמע לאמא שלך, בחור. היא יודעת מה טוב בשבילך

דב אתה מאמין שהגרמנים באמת רוצים להרוג את כולנו?

שכן ב' כדאי שגם אתה תאמין בזה. אני מצטרף לפרטיזנים בעצמי.
אנסה לשלוח את אישתי והתינוקת רחוק, אולי לפלסטינה, אולי
לארצות הברית. אנסה להבריח אותן. אחר כך אצטרף לפרטיזנים

דב לא אוכל להשאיר את אימי לבד

שכן ב' תוכל לנסות גם אתה להבריח אותה

דב איך?

שכן ב' סידרתי עם מכר שיסדר תעודות מזויפות. אוכל לבקש ממנו
לסדר גם בשבילך

דב אין לי כסף לתת לו

שכן ב' נסתדר, נסתדר. אחר כך נברח יחד, טוב?

דבורה תשמע לו, דב. הוא יודע מה שהוא אומר.

דב בסדר. וניפגש בפלסטינה?

דבורה כן. יהיה טוב

[דב נושק לאימו על מצחה]

דב [לשכן ב'] מתי הן יוצאות?

שכן ב' מחרתיים

דב טוב, ואז נצטרף לפרטיזנים

שכן ב' כן

[הילדים ממשיכים לרדוף זה אחר זה. התינוקת צורחת. דב ושכן ב'
לוחצים ידיים. הבמה מחשיכה]



תמונה חמש עשרה

[יער באירופה. דב ושכן ב', לבושים מדים, נושאים נשק, מוקפים
בחבורת פרטיזנים. רחמנינוב מתנגן ברקע. לאורך התמונה המוסיקה
ממשיכה להתגבר]

דב אם נצליח לעבור את הלילה, נהיה בסדר

שכן ב' אני מקווה שנצליח. הגרמנים אחרינו

פרטיזן א' אם הגרמנים יתקרבו יותר מידי, נהרוג אתכם. אנחנו
לא רוצים שיתפשו אותנו, אבל עוד יותר לא עם יהודים

דב לא יתפשו אותנו. נילחם בהם עד חורמה

פרטיזן א' זה הרעיון

שכן ב' שקט! תקשיבו

[שכן ב' כורה אוזנו. כולם משתתקים. מקשיבים. נשמעות נביחות
כלבים]

פרטיזן א' זה הם!

דב מהר, צריך להתחבא

פרטיזן א' כן, אבל קודם אני מחסל אתכם

[פרטיזן א' דורך את נישקו]

דב בבקשה, אל תהרוג אותנו. נוכל לעזור לכם. גם לנו יש רובים

[ניגש פרטיזן ב']

פרטיזן ב' [לפרטיזן א'] אל תהרוג אותם, סלבה. הם יכולים
להיות שימושיים. אם לא נהרוג את הגרמנים, נוכל להסגיר אותם, או
שימותו יחד איתנו

פרטיזן א' [פורק את נישקו] טוב, אבל אני לא אוהב את זה

פרטיזן ב' אתה בחור טוב, סלבה

[הבמה מחשיכה]



תמונה שש עשרה

[סלון ביתם של דב ושרה. דב, אבא לישראל, משה וזאב, יושב עם
שרה בסלון ביתם בישראל של שנות השבעים. ישראל ומשה יושבים איתם
בסלון. רחמנינוב מתנגן ברקע. לאורך התמונה המוסיקה מתגברת
באיטיות]


משה אבא, לא שמענו כבר הרבה זמן מזאב

דב הוא בסדר. הוא חזק. הוא יחזיק מעמד

שרה ברדיו אומרים שהסורים מתקרבים. אני מפחדת, דב

דב יהיה בסדר, שרה'לה

ישראל כן, אמא, יהיה בסדר

שרה משה צודק. לא שמענו מזאב כבר הרבה זמן. מה אם הוא...

ישראל הוא לא

שרה אבל מה אם הוא פצוע? או חולה? או שקר לו, או מפחד...

דב די,די, שרה. זאב בסדר. הוא גבר חזק.

[משה קם]

משה אני ניגש להכין קפה. מישהו רוצה?

ישראל אני

[משה הולך להכין קפה. שרה מתחילה לבכות]

דב [למשה] תביא גם כוס מים [מחבק את שרה] ששש, די. יהיה
בסדר. הוא יהיה בסדר.

שרה זה לא רק הוא. הם כל כך חזקים, ואנחנו כל כך מעטים. מה
יהיה אם הם ינצחו?

[משה מניח כוס מים על השולחן מול שרה]

דב תשתי, תשתי. יהיה טוב, הם לא ינצחו. יש לנו צבא חזק,
ובחורים טובים

ישראל כן, אמא, אני אומר לך. אני הייתי במלחמה. אני יודע מי
הם ומי אנחנו. יש לנו את אחד הצבאות החזקים בעולם, ואלוהים
שומר עלינו

דב מה אמרתי לך על אלוהים? לא מדברים עליו בבית הזה! אין
אלוהים, אם הוא נתן לשישה מליון יהודים, שישה מליון אנשים מהעם
הנבחר, להירצח בשואה, אז מבחינתי הוא לא קיים.

[ישראל משתתק]

שרה דב, אני מפחדת [בוכה, מתחילה לרעוד. ישראל ודב מלטפים
ומחבקים אותה]

דב די,די

[הבמה מחשיכה]



תמונה שבע עשרה

[בית החולים. דב, ישראל, משה וזאב יושבים ליד מיטתה של שרה.
שרה מונשמת במכונה רעשנית ומזמזמת. דב אוחז את ידה של שרה.
רחמנינוב מתנגן ברקע. לאורך התמונה המוסיקה מתגברת, והופכת כבר
למעט רעשנית]

דב שרה, אל תדאגי. עוד מעט תצאי מכאן

שרה אני כבר לא אצא מכן, דב

זאב אל תדברי ככה, אמא

ישראל כן, אמא. את חזקה. את תהיי בסדר

משה עוד מעט ישחררו אותך מכאן, ונלך הביתה, ואת תרגישי יותר
טוב

שרה אתם ילדים טובים. אבל אני יודעת שאין תרופה לסרטן

דב תמיד את רואה שחורות, שרה. [מתלוצץ] יום אחד זה יפגע
בך

שרה זה כבר פגע, דב. זה כבר פגע

[שרה מתחילה להשתעל. בתחילה בקלות, ולאחר מכן שיעולה הולך
ומתגבר]

דב זאב, תקרא לאחות

[זאב יוצא. דב טופח לשרה על גבה. מדבר אליה בחיבה]
מה יש? למה את עושה בעיות?

[שרה מחייכת אליו תוך כדי שיעול. נכנס זאב עם אחות]

אחות כולם לזוז בבקשה [האחות מתקרבת למיטה, טופחת לשרה על
גבה עד שהיא נרגעת]
איך את מרגישה? הכל בסדר?

שרה בסדר, בסדר. יהיה לי יותר טוב עוד מעט

ישראל אמא, אל תדברי ככה

[האחות מסדרת את הכרים של שרה]

אחות שעת הביקור נגמרה. החולה לא מרגישה טוב. תצטרכו ללכת,
כדי לאפשר לה לנוח. אסור לתת לה להתרגש ככה

דב עוד מעט נלך. באנו ממש עכשיו

אחות אתה רוצה שאשתך תבריא, או לא?

שרה אל תלכו. אין תרופה בשבילי

אחות לכו, לכו. תנו לי לטפל בה

משה שמעת מה היא אמרה? היא לא רוצה שנלך

אחות ואתה שמעת מה אני אמרתי? שעת הביקור נגמרה

דב בואו, בואו נלך. ניתן לאמא לנוח. נבוא מחר
[לשרה] שרה'לה, נבוא מחר לבקר אותך. תרגישי טוב. תנוחי. אל
תתרגשי יותר מידי. נרפא אותך ואת תרגישי טוב יותר.

שרה דב, אל תלכו

דב חייבים, שרה. אבל נבוא מחר. זוכרת מה אמרתי לך פעם? יהיה
לנו טוב. ותמיד היה לנו באמת. וזוכרת מה עוד אמרתי? שיהיה
בסדר. ובאמת היה בסדר. יהיה בסדר, שרה'לה.

[דב, ישראל, משה וזאב יוצאים. האחות מטפלת בשרה. הבמה
מחשיכה]



תמונה שמונה עשרה

[בית הקברות, דב ניצב ליד קיברה הטרי של שרה, ישראל, משה וזאב
ניצבים מאחוריו, מחבקים את הנשים שלהם, בוכים. רחמנינוב מתנגן
ברקע. לאורך התמונה המוסיקה מתגברת, והופכת לקראת הסוף לבלתי
נסבלת ממש]

דב [לעצמו] הנה, נגמר. הלכה גם שרה'לה. עוד מעט יבוא גם
תורי [מביט בקבר, ולאחר מכן באזור לידו] הנה, זה המקום שלי.
מחכה לי. וכשאבוא, אצטרף אלייך, שרה, וגם אל אמא שלי. כאן אנוח
בשקט סוף סוף

[דב אוחז באת, ומתחיל לכסות את הקבר באדמה. בניו עומדים מאחור
ומתגפפים עם נשותיהם בבכי. לעצמו] הם כולם מחכים לי שם. כולם
מגיעים לשם בסוף. גם אני. לא רחוק היום בו יאמרו עלי קדיש
[הרב מצטרף לעזור לו בכיסוי הבור, מזמר תפילה תוך כדי]
אולי תפסיק להתפלל כבר? חור בראש עשית לי

[הרב מביט בו. ממשיך בתפילה]
אתה לא שומע מה שביקשתי ממך?

[הרב מפסיק להתפלל]

רב תשמע, אי אפשר ככה. חייבים לאמר תפילה

דב בשבילי אין אלוהים. יש רק מוות

רב אדוני, אסור לדבר ככה! בייחוד לא ליד קבר פתוח!

דב אתה, או שתעזור לי בשקט, או שלא תעזור בכלל. זאת היתה
אישתי, ואני אקבור אותה לפי דרכינו, לא לפי דרכיכם.

[הרב משתתק. דב והרב ממשיכים למלא את הבור. דב מתחיל לבכות.
לעצמו]

הו, שרה'לה, למה הלכת? היית חייבת למות? מה אעשה עכשיו?
קיבינימט, מוות מזוין. אמא, איפה את כשאני צריך אותך? איפה את
עכשיו? אמא, אני צריך שתחבקי אותי.

[הבמה מחשיכה, המוסיקה נפסקת באחת בקרשצ'נדו]



תמונה תשע עשרה

[סלון דירתו של דב. דב יושב מול קיאט. הם משחקים שח מט. החדר
שקט]

דב
THE MUSIC STOPPED, KIAT

קיאט
YES. SHOULD I PLAY SOMETHING ELSE?

דב
NO, A LITTLE SILENCE, THAT'S ALL I NEED RIGHT NOW

[ממשיכים לחשק}
קיאט
HA! MISTER DOV,YOU LOSR AT STALEMATE!

דב
YES KIAT, I LOST AT STALEMATE

קיאט
SHOULD I MAKE SOMETHING TO DRINK, MISTER DOV?

דב
NO, KIAT. BUT CAN YOU PLEASE LEAVE ME ALONE? GO HOME FOR
NOW

קיאט
BUT MISTER DOV, MY DAY IS NOT OVER YET

דב
FOR TODAY, IT IS. GO HOME. HAVE A REST

קיאט
OK, MISTER DOV, IF THAT'S WHAT YOU WANT, I'LL GO HOME. YOU
TAKE CARE, NOW, OK?

דב
DON'T WORRY ABOUT ME. I'M FINE. I'M ALWAYS FINE  

קיאט
OK, SO I'M GOING HOME. SEE YOU TOMORROW, RIGHT?

דב
I'LL LET YOU KNOW ABOUT TOMORROW

קיאט
OK

[קיאט יוצא. דב נותר לבדו, בוהה באויר. לבסוף מתגלגל החוצא.
הבמה מחשיכה]



תמונה עשרים

[בית הקברות. בצד הימיני של הבמה נמצא קברו של דב. ההולכים
מגיעים מהצד השמאלי של הבמה, הולכים בשורה, באיטיות. ראשון
צועד קיאט, שדוחף את העגלה עם גוויתו של דב, מאחוריו הולכים
משה, ישראל וזאב עם נשותיהם, זוגות זוגות, מאחורי הזוגות צועד
הרב. הרב מקריא תהילים. מלבד הרב לא נשמע דבר. הם מגיעים אל
הבור, ומסתדרים בטור. קיאט מוריד את הגויה אל הבור. לאחר מכן,
כולם ניצבים בדממה. הזוגות בוכים מרה ומתרפקים זה על זו, וזו
על זה. הרב מביט בהם. ממתין למישהו שיבוא לכסות את הבור. לבסוף
פוקעת סבלנותו, והוא פונה לקיאט]

רב נו, תכסה

קיאט
WHAT? ENGLISH PLEASE

רב [בלחישה]
COVER THE HOLE

[קיאט מהנהן, וניגש לכסות את הבור. הזוגות בוכים. לאחר שהבור
מכוסה, הם מסתובבים ללכת]

רגע, צריך לאמר קדיש

[לקיאט]
REPEAT AFTER ME

קיאט
OK

רב
THIS IS A HOLY SPEAK TO GOD. IT IS IMPORTANT TO TRANSLATE IT
WORD TO WORD

קיאט
OK

רב                   MAKES PEACE IN HIS HIGHS, HE WILL
MAKE IN HIS MERCY PEACE UPON US AND UPON ALL HIS PEOPLE
ISRAEL, AND SAY AMEN

קיאט
MAKES PEACE IN HIS HIGHS, HE WILL MAKE IN HIS MERCY PEACE
UPON US AND UPON ALL HIS PEOPLE ISRAEL, AND SAY AMEN

ישראל, משה, זאב והנשים [ביחד] אמן

רב
GOD FULL OF MERCY LIVES IN THE HIGHS, INVENT A RIGHT REST
UNDER THE SHECHINA'S WINGS IN THE DEGREES OF HOLY AND PURE
ONES, AS THE SHINING OF THE SKY, WILL SHINE THE SOUL OF DOV
SON OF DEVORA, THAT WENT TO HIS WORLD. LET HIM LIE DOWN IN
PEACE, AND SAY AMEN

קיאט
GOD FULL OF MERCY LIVES IN THE HIGHS, INVENT A RIGHT REST
UNDER THE SHECHINA'S WINGS IN THE DEGREES OF HOLY AND PURE
ONES, AS THE SHINING OF THE SKY, WILL SHINE THE SOUL OF DOV
SON OF DEVORA, THAT WENT TO HIS WORLD. LET HIM LIE DOWN IN
PEACE, AND SAY AMEN

ישראל, משה, זאב והנשים [ביחד] אמן

[נשמעות ציפורים מצייצות, ואוושת הרוח בעצים. הבנים ונשותיהם
מסתובבים והולכים משם יחד עם הרב. קיאט נשאר לבדו ליד הקבר
הטרי]

קיאט [לדב]
MISTER DOV, I JUST WANTED TO TELL YOU I'M SORRY.[קיאט
מסתובב. לעצמו]
THERE GOES TO HIS WORLD A SPECIAL MAN
[מנגב דמעה. לעצמו]
I WILL MISS HIM

[קיאט יוצא לאט, בדממה, ראשו שמוט. הבמה מחשיכה, המסך יורד]




היצירה היא עיבוד למחזה של הסיפור הקצר "שיבת ציון".
http://stage.co.il/Stories/493492