מחשבות צבעוניות
פושטות בגופי
כשזיקוק מצית בראשי
התפרצות געשית.

נבהלת.

צבירי-מקצבים של תופי היקום
הוממים גופיפי ישותי
כבשחר בריאה.

נרעדת.

פרץ יין-עורקים זורם בשצף
בכל תא,
מבט מיוקד
מטלטל מצד אל צד.

נרעשת.

בבטני תבל מיוחפת
מולד באין מפריע
גועון השיר.

מרוקנת.

פנימיאלה אז לוחשת
אל פחד
העלים שנושרים אובדים
אך העץ נטוע להצמיח
והמילים הנכתבות מתוכך
נספגו בגשם התעברות
חיכו לצירי הזמן
להנץ אל אורן.

מתוך: תלקיט שיחות עם פנימיאלה

עוד בסדרת פנימיאלה
על אהבה
http://stage.co.il/Stories/614006 פנימיאלה אומרת כשאוהבים
http://stage.co.il/Stories/614013 פנימיאלה אומרת שלאהוב זה
http://stage.co.il/Stories/614017 פנימיאלה אומרת שלאהוב
אמיתי
http://stage.co.il/Stories/614018 ים פנימיאלה אומרת [פחדים]
http://stage.co.il/s/622467 פנימיאלה אומרת כשלא יודעים
איך[חלומות]