נכתב בשיתוף עם אלה ברונשטיין מעמוד היוצר:
http://stage.co.il/Authors/EllaBronstein


לבוס הגדול מכולם,שלום רב!

אז זהו אני מבקש העברה... זה לא שלא ניסיתי או שלא רציתי או
שלא השתדלתי- להפך!!! זה הם שמפריעים לי כל הזמן.
תמיד יוצא שבסוף אני מאותגר מרחבית שזה למען האמת דיי מקשה.
אמרת שזאת תקופת ניסיון וכל ההתחלות קשות, אבל באמת שהם פשוט
לא מוכנים!
אתן לך דוגמא קלה בוס יקר: הלכתי לתומי במהלך משמרת עבודה
כשלפתע הבחנתי באשה הצועקת מעלה, אליך בתיסכול: "למה אתה לא
שולח אותו כבר? עד מתי נחכה לגאולה?" ואני ניגשתי אלייה לומר
לה שאני כבר כאן וזו בהתה בי במבט מפוחד וברחה בצרחות.
ועוד שאלה לי אלייך בוס יקר, הבטחת לי הסדר תחבורה הוגן. אך
גבי הוא זה שקיבל את המעלית אקספרס עם האור הלבן בעוד שאותי
תקעת עם איזה חמור אחד שלדעתי הוא סתם חיוור ולא מי יודע מה
לבן.
וכמה אני כבר מסוגל לספוג?(מה אני ויוה?) אתה יודע כמה כסף
רשות הדואר לוקחת ממני על כל המכתבים והפתקים? וכל אחד מלא
בקשות, שאפילו סנטה דאג לצחוק עליי שאני פראייר.
הם פשוט לא מוכנים לזה! לאחי המוצלח במשפחה פותחים כל שנה אחרי
הסדר דלת ומחכים לו והוא תמיד חוזר מהעבודה שתוי.
אבל משה? לאאא.... את משה דוחפים לחדר קטן, צפוף ומרופד
ומסממים אותו בכל מיני תרופות הרגעה מוזרות...
אז זהו אלוהים פה זה נגמר!
משיח זאת לא עבודה בשבילי, אני לא בנוי לזה.
משה רוצה העברה! משה מעדיף כבר כנפיים.

            על החתום
            משה המשיח