אימא ואבא של נויה נסעו.
סבתא עליזה באה להיות עם נויה.
סבתא עליזה תמיד מביאה בתיק שלה
כמה מתנות קטנות לנויה,
היא קוראת להן פיצ'יפקעס.
סבתא עליזה מפנקת את נויה
בבישולים טעימים
ובעוגות וממתקים,
אבל לא יותר מדי.
אחרי ארוחת ארבע
הן רואות ביחד סרט בדי.וי.די.
היפהפייה הנרדמת.
אחר כך הן משחקות בכאילו.
בכאילו נויה היא הנסיכה
וסבתא עליזה היא הנסיך.
סבתא עליזה מספרת לנויה
איך שהנסיך מחפש את הארמון
ופוגש איכר זקן,
שאומר לו, "לא. אין כאן שום ארמון,
זה רק סבך מגודל של שיחי קוצים".
למרות זאת הנסיך רוכב לכיוון הארמון
ובדיוק אז חולפות מאה השנים,
הקללה מסתיימת,
וסבך הקוצים נפתח בפניו.
ואז נויה הנסיכה בכאילו ישנה
וסבתא עליזה הנסיך צריך לתת לה נשיקה,
כדי שתתעורר.
"ועכשיו", אומרת סבתא עליזה,
"את יכולה לבוא ולגור אתי
ולהיות המלכה שלי בממלכה שלי".
אבל לזה
הנסיכה כבר לא הסכימה.

ותודה לדליה וטליה שחר על הסיפור

שירים נוספים בקובץ נויה:
נויה [א']: http://stage.co.il/Stories/593026
נויה [ב']: http://stage.co.il/Stories/593027
נויה [ג']: http://stage.co.il/Stories/595665
נויה [ד']: http://stage.co.il/Stories/595667
נויה [ה']: http://stage.co.il/Stories/598317
נויה [ו']: http://stage.co.il/Stories/600347
נויה [ז']: http://stage.co.il/Stories/600348
נויה [ח']: http://stage.co.il/Stories/600349
נויה [ט']: http://stage.co.il/Stories/601079