באחת התגובות שקבלתי כאן בבמה, מהיוצר הכשרוני טל רז,
http://stage.co.il/Authors/TalRaz
נזרקה אלי כפפה.
אני מביא יצירות קלאסיות משל קומפוזיטורים מרוממים שבגאוני
העולם. אני נותן אינטרפרטאציה משלי בדרך כלל.
והכפפה היא:
נאמר לי, מדוע שלא אלחין בעצמי יצירה קלאסית מקורית?
מי אני? חיידק בן דומן, אחבר יצירה יומרנית? קלאסית?? או
בסגנון קלאסי???
ברגע ראשון, השבתי למגיב המכובד כי זה פשוט לא יתכן.
אבל, לאחר זמן מה, התיישבתי ליד הפסנתר הנאמן שלי, הייתי
בתחילתו של יום, ספוג בשמחת חיים כיאה לאחד שיש לו שושנה מבין
החוחים, ואצבעותיי נעו על גבי הקלידים ככה כאילו מעצמן.
כך נולדה היצירה יום חדש בניחוח השושנה המנוגנת כאן.
למי שיחליט בכל זאת גם להאזין, אשתף אותו במסע התחושות היומי
שלי.
הדקה הראשונה של הקטע, מתארת בפסנתר נטו את העליזות והעליצות
שבצחצוח שיניים, מקלחת, כוס מהבילה בקפה מנוחח בארומה
קולומבינית.
הדקה השניה מביאה את ת'עמלות הבוקר החשובה לשמירת ההכשר והכושר
לטיפוח השושנה הפורחת ומלבלבת באשר היא.
בדקה השלישית מצטרף הבאס אשר יוצא עם הפסנתר ואיתי לים. מה יש
לבטלן חדל אישים כמוני שאינו עובד לפרנסתו לעשות? ים ים ועוד
פעם ים יום יום.
בדקה הרביעית מצטרפים תופים וכלי הקשה לחגיגה הרטובה מתכלת
הרקיע ולובן הגלים. גלוש חביבי, תפוס מה שבא לך עד כל זמן שידך
מסגת מהמצגת.
בדקה החמישית אתה כבר עם עוד כמה מופרעים חדלי אישים ממש כמוך,
מלהקים בלהג עליז.
בדקה השישית, ככה על משקה מצוץ מקשית אתה נזכר בשושנה הפורחת
בגינה, ובגינה גדלה השמחה.
אז מי רוצה ל'צטרף לחגיגה, מוזמן.
גם מוזמנים כל האמירים בני נקיקי הקיקיון להטיח בי אש וגפרית
ולציין כאן בפרהסיה הזו עד כמה חסר כישרון ואהבל אני.
טוב נו, בלי כישרון הרון בכישלון (דברי הארון אל ראשיד
הידוע).