|
כן כן.. הרשימה ארוכה ומתארכת.. ו... יש דווקא כמה
שאפילו אני מעדיף.
שירה:
#.הו ארצי
#.בין עצים בשלכת
#.ראי
#.דם יזע ודמעות
#.תקרת זכוכית
#.אני
#.ורטיגו
#.סדינים
#.הלוויה
#.הפוך על הפוך
סיפור קצר:
#.סיפורי בית קפה
#.לשבת עם סלים
מונולוג:
#.זירה
#.טלויזיה עם 100 ערוצים שונים
#.מים צלולים
תמונות:
#.Freedom
#.בקרוב אצלכם
#.עדן
#.ירושלים, צד א'
#.שלכת
#.My Feelings
#.בין
#.עכשיו מעונן
#.צינורות
סרטון:
#.Joke no.2 (פחות רציני, יותר מצחיק)
"למה אתה לא רוצה לדבר עליה?", הפצירה שירה באייל. הם ישבו
בדירתם המשותפת, מרוחקת, שקטה. אייל התעקש שלא לדבר על בת
זוגתו האחרונה. "אנחנו כבר יותר משנה ביחד ואתה לא יכול לדבר
עליה? זה היה מזמן!", אייל ישב, מחבק את ידיו: "מה זה משנה?
אהבתי אותה וזה נגמר.
|
..."הייתה לו מטריה, אבל היא הייתה סגורה והוא נרטב, הוא היה
עצוב, ולא היה איכפת לו מהגשם הנורא שהיה באותו לילה, הוא הלך
כמה דקות והתיישב על ספסל"...
|
"בכל מקרה - יש לי עוד כמה שנים כדי להפוך לפסיכולוג", אמרתי,
מנסה לשבור את השתיקה. הקבוצה גדלה ונראה שהפכתי ללב השיחה -
יצאתי מנקודת הצפייה? הפכתי לסוג השני של האנשים בקבוצה?
|
"כשכל הזמן אתם נותנים לי הרגשה שאתם רוצים לרצוח אותי, אז אני
רוצה להתגייס לצבא ולהגן על המדינה שלי מפני אלה שרוצים להרוג
אותי".
|
עד אותו היום הספיק אסף להתנתק מן המחשבות על האופן שבו יקבלו
אותו בכל מקום. לפני חמש שנים, כאשר סיפר כל נטיותיו, השלים גם
הוא עם העובדה שהוא נמשך לגברים, שהתבנית עליה גדל אינה מתאימה
לו.
|
כולם פה מנסים להיות בורגנים עוד לפני שהם יכלו בכלל להתברגן.
מנסים להיות חכמים עוד לפני שהם הספיקו ללמוד. מנסים לדבר בשפה
גבוהה כשלא עבר מספיק זמן מאז שהם למדו להגיד 'אבא'.
|
פתאום משום מקום אתה קולט את הסירנה של המשטרה מאחוריך, אתה
מחליש את המוזיקה החזקה במכוניתך ומקלל את כל משטרת ישראל. אתה
יודע שעברת על החוק אבל לעזאזל, הם לא צריכים לטפל בעבריינים
אמיתיים? את מי סיכנת כשעברת את הצב המתכתי הזה?
|
ארונו של סבי שט בידיהם של קרוביו, שט פגוע, כואב וטובע אל עבר
הקרקעית אשר הייתה מוכנה לשאת אותו אליה. ארונו ירד אל הקבר,
דליים החלו למלא אותו וסבתי החלה להתפרק ולבכות.
|
אני מביט בחלון אל תוך ההמון
הוא עומד לידי, אני כבר לא לבד
מביטים לשמיים, בחוץ טיפה ראשונה
ושנינו יושבים מול האח עטופים בשמיכה
|
שירי לאהבתכם בקול חנוק הספד
חזרי על מזמורך שנה אחר שנה
|
אני איתך עד יום מותי,
אלחם בשבילך,
ולשלום אהובתי,
בדרך זו אני אלך,
|
זה הכי 'אני'
שאני
יכול לחשוב עליו כרגע.
|
בסתיו, כשבכו העצים, בכיתי איתם,
שכבתי בין עליהם שנשרו...
|
אם תשקה אותי ביין
תחדור לתוכי דרך סודותיי
אם תשוט איתי לעבר השקיעה
|
רציתי להיות במועדון של שולי
אבל אצל סקפיה היה שמח יותר
וחוץ מזה
אם היו באים איתי כולם?
|
במרחק נגיעה תעמוד מולי
למרוח כל דמעת געגוע
ללטף את שפתיי, לעצור את הזמן
|
אעלה למקום גבוה
אביט במליוני תוהים המחפשים עצמם, המחפשים יקיריהם
|
גופה טריה
ליבה הפסיק לפעום ממזמן
לא זוכרת לאן
לא זוכרת מתי
|
יושב בצד עם צבעי פחם,
דיוקני יושב מולי
מספר על כל טעויותיי
|
מדמיין כי עודנה ספוגה
בדם
יזע
ודמעות
|
דמעה בודדה,
זולגת מעיניי,
מנסה למלא את מקומך,
להכיר אותי, לעטוף אותי,
|
מן הדבש, הלחות והגופרית
אשא קריאה אל כתבייך שעוד לא בערו
ואקרא אל הלחן לשוב אל כתלייך
|
נעימת פתיחה
נאום
יגון
קהל.
|
זה שבו חיבקת
חיממת את גבי בגופך
וליטפת את בטני בידייך הסדוקות
זה אשר גרם לי להקפיא במוחי את אותו רגע
|
"שחור - לבן
גבוהה - נמוך
אהבה - שנאה"...
בשביל לראות את המשמעות תצטרכו לראות את כל השיר.
|
התביאני למצב חוסר האונים?
התהפוך מאוייבי לחברי?
|
מרצפות זהובות
נאבקות בעצמן
דוחפות ונופלות
אל התהום העגומה של הנהר,
|
הקיזו מים מן הסלע
ואלו חלחלו בה
|
שינויי מזג האוויר,
שינויים בלוח השידורים,
שינוי בכמות האנשים שתלך מחר לעבודה,
או בכלל תקום מחר בבוקר.
|
שעות יכולות
להפוך לדקות
בשניה.
|
יזכיר לי את כל אשר עברנו
על הבורות וההרים
הזריחות והשקיעות
|
החולם להיות
שברירית
עדינה
|
כאיש חסר אונים
חיפשתי אחר קרנות מזבח
אחר עיר מקלט
|
אולי גם תמצא את האחד
אשר הפעיל את השעון
שהניע את המנוע
שהאיץ את ליבך
|
אך בלב, הנפש עדיין שחורה,
פה לא יגדלו עוד חיים, אך גם לא יגדל המוות.
|
ואם תשכבי על הגב
ותחפשי בשמיים
תדעי שאני שם למעלה
מנסה לקטוף בשבילך את הירח.
|
לפעמים אני אפילו קצת
מצטער כשאני חושב על
הדרך שבה מתפרקות
מחשבותיך בתוך ראשי
|
..."מה שווים הם החיים?
לראות סבל? לראות שנאה?
לחשוב שתפרוץ עוד מלחמה?"...
|
ואל תשכח שהכל,
זה לא רק לשבת ולשאול
|
פסיקת השופט האישי נפלה
הדיון נסגר בצדק הראוי
|
קול קפוא מגיע מפיו של אדם זר
מכהה את כל חושיי
מעביר בי צמרמורות
בחורף המלא אדי חום
|
חכה לגאות,
בחן מילותיך
והבא לעולם את
שפתך הייחודית
|
פי וגרוני הניעו נשימותיי כגלים זועמים
ונהדפו בשוברי הגלים
גופי רטט
ידיי נמתחו ונאחזו
בכל אשר היה סביבם,
|
הייתי האחרון לחיות
והאחרון לרצוח
|
בנך חזר מן הקרב הארור
והוא כבר לא היה בנך
בנך בכה מריח העופרת שדבק בו
אך שמחת לראותו
|
עדשה קפואה
נמסה ומתחממת
בערפול חושיו של הבמאי
|
קברים קברים
ידעתי את חלקם
וידעתי את אלה שידעו את השאר
|
קרב היום בו
יאבדו הפיסות הקטנות והחשובות ביותר
ולא אצליח לאחוז בכל פיסותיי לעולם
|
נחנק, כי האויר נעלם ברגע אחד,
כי הרצון לנשום לא קיים כבר,
כי קשה למצוא סיבה לפתוח את הפה,
כי הניסיון הכי קטן לנשום מתחלף בצרחה, בחנק מדמעות.
|
ושלתי נעליי מעל רגליי למראה יופייך וקדושתך
את היית לי היונה המגיעה בסוף הסערה הגדולה
|
ראי, כמה הייתי רוצה להצמידך לחזי
אך פעימות לבך לא יחדשו לי דבר
|
ברגע של תסכול בחדר ההלבשה
מאסתי בפתיחה וסגירה של רוכסנים בארץ קרה
השכבות כבר לא עוטפות אותי כבעבר
הארץ הקרה מלאה אדים רותחים מפיות זרות
|
על ידי מנהיגיי
אשר פצעו גאוותי
על ידי מפקדיי
אשר גנבו חירותי
|
שורש הבעיה
מתוך ריק
צפי כתיבתה
מתוך פחד
|
וכמו בכל קרב
או אולי חילוקי דעות
מגיע הוויכוח לסופו
|
סור אל עברי אהובי וחבק אותי
הנעימה הזו עוד תיפסק ונעבור
|
ולפעמים אני טובל ביין, מעוור עיניי
מנסה להאמין כי השמש כבר יצאה
|
"יש אנשים שקוראים טקסטים כאלה ומתעלמים מהאיש שאמר שהוא אוהב
סרטים רומנטיים ואוהב טבע, אוהב לטייל בלילות, הם רואים רק את
שני האנשים שמגיבים לאמירות שלו"
|
אני עדיין לא אומר לעצמי: "נבוא, נשב בצד, נסיים את הערב".
כשאני רוצה להתפרע אני עושה את זה, זה לפי המצב רוח.
|
היום הקושי הוא הבחירה שלנו, בגלל שלצעירים כבר אין ביצות
לייבש ויש להם מדינה, ובגלל שיש להם הכל, משהו שלמבוגרים יותר
לא היה אז הם הולכים לחיים החברתיים...
|
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד. הייתי בהלם מוחלט והוא חיכה לתשובה,
הוא התחיל להילחץ ואמר: "הנה, אתה רואה? זה כן יכול לשנות
דברים".
|
טל, נער מתבגר, מתלבט אם להגיד לילדה מסוימת שהוא אוהב אותה,
בכדי להחליט הוא מתייעץ עם כל מני צדדים שבו (החיובי שבו,
השלילי שבו וכו') ועם החברים שלו כדי להחליט אם להגיד לה שהוא
אוהב אותה
|
"מי שגודל להיות מלך, יבוא יום וגם הוא ימלוך"...
|
(באחד מחופי הכינרת, 2005)
|
("בית הקליפות", בית לחם הגלילית, 2005)
|
(יער בית לחם הגלילית - אלוני אבא, 2004)
|
(יער בית לחם הגלילית, 2004)
|
(יער בית לחם הגלילית, 2006)
|
(ירושלים, הצד היהודי, 2005)
|
(ירושלים, הצד המוסלמי, 2005)
|
(באחד מחופי הכינרת, 2005)
|
(יער בית לחם הגלילית, 2006)
|
(בית לחם הגלילית, הרפת, 2003)
|
(חוף התופים, לילה, ת"א, 2004)
|
(יער בית לחם הגלילית, 2006)
|
(צולם באחד מחופי ת"א, 2004)
|
(קפוארה, בחוף התופים, ת"א, 2004)
|
(יער בית לחם הגלילית, 2005)
|
זה מדהים ומפגר איך בנאדם יכול לדרוך על חרא של סוס ולחשוב למה
זה קרה, מה זה מסמל, ומה ההשלכות...
|
אל הארכיון האישי (133 יצירות מאורכבות)
|
|