[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








העניין התחיל כך: אתמול בשעת לילה מאוחרת, שוחחתי עם אחי
בטלפון (שנינו גולאים: הוא גר בברוקלין ואני בפנמה)- סתם שיחת
חולין בין שני אחים יהודים. בשיחה הזאת ובדרך מקרה עלתה השאלה
הזאת: מה מהות הייסורים הבאים על האדם? מהו מקורם ומה צריך
לעשות בנידון? נגיד מישהו חלה- ומעבר לייעוץ אצל רופא, מה על
החולה הזה לעשות?

אחי וגם אני ענינו באותו המטבע- ולא במקרה: יש - כמו שאמרו
חכמינו הקדומים, יש לפשפש במעשיו. כאן לקחתי אני את המיקרופון
והוספתי משלי: הצגתי את "עמדתי" בזה הלשון: תאר לעצמך, אמרתי
לאחי, נפגשתי איתך היום בבוקר ברחוב, פנים מול פנים, ואני
ברכתי אותך ב: בוקר טוב, מה המצב הכל בסדר? שיהיה לך יום טוב.
אתה הסתכלת עלי ולא פצית פה! פשוט התעלמת ממני! לא ענית לי.
מכאן המשכנו הלאה וכל אחד הלך לדרכו; והשאלה היא: האם יתכן
שאעבור על מה שקרה לסדר וכאילו מקרה - ככל המקרים?

שאלתי ועניתי: לבטח ומאותו הרגע תעסיק אותי רק מחשבה אחת-
תעסיק אותי עד טירוף: מה הסיפור! מה קרה? למה אחי התנהג איתי
כך- הרי אין שום סיבה להתנהגותו המוזרה... שלא ידבר איתי? שלא
יענה לי? שלא יענה לבוקר טוב?!

אין לי ספק, המשכתי בנמשלי, שאמשיך בחיפושי אחר תשובה חותכת
להתנהגותך- גם אם לא אגיע מיד למסקנה; אמשיך ולא ארפה עד שאבין
מה קרה: יכול להיות שעשיתי לו משהו אתמול ולא שמתי לב? בוא
נשחזר איפה נפגשתי איתו שלשום? האם יכול להיות שאמרתי משהו
שהוגנב לאוזניו... מיליון אפשרוייות יעסיקו אותי שאבחן אותם
אחת לאחת בכל הרצינות וארד איתן לפרטי פרטים, עד להגיע אל
המטרה שלי: למה היום לא ענית לשלום שלי!

התנהגותי זו, אני מניח, הינה ההתנהגות "המקובלת- הנורמלית" של
כל אדם ואדם באשר הוא. קבעתי וחזרתי כאן אל עצם העניין: כך
לדעתי, אמור להתנהג מי שנתקף "בבעיה" כלשהי- החל מצרה עוברת
ועד למחלה של ממש! אדם כזה לדעתי, לא אמור לנוח עד שימצא את
התשובה החותכת ואת המסקנה: מדוע זה קרה לי! למה! מה היא האזהרה
המוצפנת שמבקשים מלמעלה לשלוח לי! לא ינוח עד אשר יגיע
לתשובה...

כאן בנקודה הזאת נפרדה דרכי מאחי, והוא חלק עלי: לא להגזים! כן
צריך "לפשפש" אך לא להגזים... אם לא מצא תשובה- אז שיניח
מהנושא... שיסתפק בהודאה- זהו רצון השם...

בתגובה, הקצנתי בתורי ועניתי: יותר מזה! יעזרו לו מהשמיים אם
הוא יתעקש על מציאת התעלומה! ויותר מכל זה: אם לא יניח מהעניין
עד אשר ימצא את "סוד האזהרה"- ייאשרו לו מהשמיים את המסקנה
שהגיע אליה, באופן ברור אמיתי ישיר וחד משמעי: אכן היגעת
למסקנה הנכונה!

כל האמור נכון ותקף, בתנאי שהחיפוש שלו אחר "המסקנה" הוא כן
ותמים... כל האמור נכון ותקף בתנאי שכוונתו היא למצוא את "מקור
האזהרה" ולטפל בה; הלכה למעשה.

אתמול בלילה טענתי בטלפון את הטענה הזאת בפני אחי, ובמקרה היה
לי כיסוי אמיתי לטענה זו; חתמתי צ'יק כבד שהיה לי כיסוי עליו,
כדת וכדין. (אמרתי "במקרה"- אך שום דבר, יודע אני, איננו
מקרי)

זהו סך השיק שחתמתי ומסרתי אתמול לאחי בטלפון:

ביום חמישי של השבוע שעבר, בשעת ערב כאשר חזרתי הביתה מהעבודה,
הזדמנה לי עבודה שחורה לעשות: היה עלי להעביר את המיטה של אחד
הילדים ממקום למקום, זאת מתוך החלטה מלמעלה לשנות משהו בסדר
הבית! כך החליטה אישתי. היא עשתה למעשה את כל השינויים בעצמה,
ונשאר רק הנושא של המיטה... היא השאירה לי אותה-  כי היא כבדה
במיוחד, וכאשר הבאנו אותה לבית, שני סבלים עמלו עליה... וביום
חמישי שעבר היה בבית רק סבל אחד- מה לעשות! אזרתי את כוחותי
והתכוננתי לעשות את העבודה של שני סבלים כאחד, אני הגיבור!
מדובר רבותי במיטה של עץ קולומביאני מיוחד, שוקלת לפי דעתי
כחצי טון...

העברתי את המיטה! לבד! התיישבתי ולא יכולתי לקום! פשוט דפקתי
את הגב שלי. וכנראה דפקתי אותו באופן חמור. באותה לילה לא
הצלחתי לישון מכאבים, כל תזוזה לוותה בכאב גיהנומי, שלא היכרתי
עד אז.

לפני שנה עבר אחד מהמשפחה שלי את אותו המסלול... הוא גם הרים
משהו מוגזם (עדין פחות מוגזם ממני) ושכב כחודש בבית חולים.
הציעו לו לעבור ניתוח והוא סירב! הוא מסרב עד עכשיו, ועדיין
נתקף בכאבי תופת; עוד לא השתחרר מזה. משם למדתי משהו על "הצרה"
הזאת...

למחרת "התאונה" החלטתי החלטה תמהונית: להתעלם להתגבר וללכת
לעבודה וכאילו כלום... פשוט לשחק אותה עוד הפעם גיבור... לא
רציתי ללכת לרופא ולשמוע ממנו את הבשורה הרשמית- פשוט לא בא לי
להכנס לעניין הזה מהדלת הרשמית...

עבר עלי אחד הימים הקשים מאז ומתמיד - לא הצלחתי לשבת, לא
הצלחתי לא לשבת, לא הצלחתי להתכופף אפילו בשירותים... ועל כל
תזוזה הכרחית הכי קטנה- קיבלתי עונש מוגזם ואלים. התחלתי את
היום בתפילת שחרית- ושוב אני מדבר על השבוע שעבר, יום שישי
בבוקר. את ארבעת הרכינות בעמידה לא הצלחתי לעשות, הסתפקתי
בהרכנת ראשי. יצאתי משם לעבודה ועברתי גיהנום- לא עבודה.

הגיע השבת, וחשבתי שאולי יעשו לי קצת הנחות מלמעלה לכבוד
שבת... קצת פרוטקציה... שום דבר! המצב מחמיר.

ביום שבת הגעתי למסקנה שיומיים ברחתי ממנה: גמרתי אומר עם עצמי
ללכת ביום שני בבוקר אל רופא מומחה ולפגוש את הבשורה הרשמית
פנים אל פנים! זהו, אין מנוס. התכוונתי להתקשר עם קרוב משפחתי-
זה שדפק לפני שנה גם את הגב, ולשאול אותו על פרטי הרופא שלו.
(עדיין הוא מבקר אותו)

ברצוני לקחת כאן הפסקה קטנה מהסיפור המתוק שלי, וללכת שוב
ברשותכם אל התחלת הרשימה הזאת, היכן דיברתי על "אזהרה והפיענוח
שלה":

במהלך השנים האחרונות, פיתחתי שיטה אישית יעילה לתכונה הזאת:
בכל פעם שקורה איתי משהו היוצא מגדר הנורמל, אני חוקר אותו עם
עצמי ומגיע אל מקורו המדוייק. אני מדבר על צרות על בעיות על
מיכשולים בלתי צפויים... פעם מעדתי בלי שום סיבה, נפלתי ופצעתי
את הברכיים (לא באופן חמור...); פעם ובאותו יום הזדמנו לי שתי
תאונות פטאליות שלאחריהן לא הולכים לבית חולים... משתי התאונות
ניצלתי ברגע האחרון, ובהפרש של שעות בלבד, באותו יום. קרו איתי
הרבה דברים בלתי נעימים, כמו שקורה עם כל אחד מאיתנו, ובכול
המקרים היגעתי למסקנה ולתשובה: מדוע זה קרה, מה היא האזהרה,
ועל מה היתה האזהרה.

ידעתי לזהות את האזהרה ולהצביע עליה, ואני מדבר כמובן על הבעיה
שנתקלתי בה; כמו שתי התאונות הבטוחות שניצלתי מהן באותו יום!
נכון לציין שזהו השלב הקל שעברתי במהלך פיענוח האזהרות, קל
לראות את הבעיה ולהצביע עליה... אך הקושי הוא בשלב השני -
באיתור "הבעיה" שבגינה נשלחה האזהרה.

ומשם נוסעים אל השלב האחרון, היינו הטיפול המעשי "בבעיה" הזאת
ותיקונה. ושוב, הייתי מגדיר גם גם את השלב האחרון- כשלב קל, כי
קל לכל הדעות לטפל בבעיה אם אתה מצביע עליה וברצונך כמובן לטפל
בה. אולם, שוב, הקושי הוא באיתור הבעיה! נתקלת באזהרה: חלית,
נפלת, נפצעת, כמעט עשית תאונה... העניין הוא לדעת על מה באה
להזהיר האזהרה הזאת! אתה בשר ודם שעלול לעשות הרבה מאוד דברים
"מפוקפקים" או אם תרצה- שנויים במחלוקת... איך ניתן להצביע על
"העבירה" הספציפית ולמשות אותה מתוך חברותיה הרבות... כאן הוא
הקושי, ועל זאת עניתי לאחי: אם אתה כן וברור עם עצמך, ואם
כוונתך היא תיקון העבירה הזאת שברצונך למצוא, הם יראו את כנותך
זאת מהשמיים, ויעזרו לך למצוא את העבירה הספציפית שבגינה נשלחה
האזהרה! פשוטו כמשמעו!

ויותר מזאת טענתי: הם לא יסתפקו בשמיים לעזור לך במציאת הבעיה,
אלא יעזרו לך לצאת מהספק המחלחל בך בכל זאת: עודיך נמצא בשלב
מציאת הבעיה, ואפילו אם עדין עוד לא טיפלת בבעיה- רק מצאת
אותה- לענייות דעתך, ישלחו לך אות כזאת ברורה מהשמיים, דרכה
יגידו לך בבהירות: אתה היצבעת על ה"עבירה" הנכונה, לך תטפל בה.
דרך צלחה!

הטענות "המיסטייות" האלה, התיאור "המיסטי" הזה תפס חלק ניכר
ממאמר ארוך שכתבתי לא מזמן, בו תיארתי בשידור חי את התופעה
הזאת, שלב אחרי שלב, צעד אחר צעד. תיארתי את זאת הלכה למעשה
והצלחתי בזאת, כי תיארתי מקרים שקרו איתי אישית; בפועל! אתר
"רדיו קול הלב" עשה עימי חסד ופירסם את המאמר הזה. מי שרוצה
שיתקתק בגוגל "רדיו קול הלב" יילך ויקרא. [ בנתיים התפרסם גם
כאן: http://stage.co.il/Stories/451989 ]

אם כן, נחזור מההפסקה שלקחנו, אל חיק "האזהרה" הטריה, שבגינה
גמרתי אומר עם עצמי בשבת האחרונה. אני מדבר על יום שבת 9
באפריל, 2005 למניינם.

גם באותו ערב שקרתה לי "תאונת" הגב, וגם ביום שישי למחרת, וגם
ביום שבת, שלושה ימים עסקתי בדבר קונקרטי אחד ויחיד: מה הסיפור
כאן! למה קרתה לי הבעיה הזאת? מהי מהות האזהרה התוחבת בתוכה?
שאלתי ולא היגעתי לתשובה; לא ביום חמישי, לא בשישי, ולא בשבת.
כל הזמן הזה עסקתי עם עצמי רק בזאת, כמעט באופן אובססיבי, ולא
היגעתי לשום דבר. לא הצלחתי הפעם לפענח...

הרמתי ידיים.

אני כבר ביום ראשון, בשעות הצהרים. ועדין אני עם הכאב.
הסימפטומים הולכים ומתבהרים, הכאב הולך ומתעצם; ההלכה משתווה
למעשה.

ביום ראשון בצהריים חולפת בי השערה .  מלפני כשנתיים אני עובד
על תהליך אישי של חזרה אל מקורותי ואל יהדותי האמיתית. יש מי
שמתאר את התהליך הזה כחזרה בתשובה, אך אני אוהב יותר לתארו
כחזרה אל מקורותי; זאת כי טעמתי פעם, בילדותי, את טעם המקורות
בבית שנולדתי בו, ועכשיו אני חוזר שוב אליהם...

את החזרה הזאת, החלטתי לעשות באופן הדרגתי, כי אני היום אדם
נשוי עם אישה וילדים, וביקשתי לשתף את כל המשפחה שלי בתהליך
הזה ולא לעשותו לבד; אשר על כן ראיתי את צעד החזרה בהדרגתייות-
כצעד נכון שמקל לא רק עלי את התהליך... שמקרב לא רק אותי אל
המטרה...

דבר אחד עוד לא היגעתי אליו: עוד לא שמתי ציצית קטן - או מה
שנקרא ארבעה בכנפות מתחת לבגדים. את הצעד הזה עוד לא עשיתי;
ולמעשה תיכננתי לעשותו בחודשים הבאים...

התלבטתי עם עצמי ביום ראשון, וניהלתי את הדו-שיח האישי הזה -
אם נכון הביטוי: מה לארבעה בכנפות ולתהליך ההדרגתי שהחלטתי
עליו?! הרי אינני יכול להחליט לשקר קצת בשלב הראשון ולהוריד את
השקר לאט לאט- בדרך אל הדרך הישרה! זהו המשל ולהלן הנמשל
המעשי: אם החלטתי לחזור אל המקורות, מדוע לא שמתי מיד ארבעה
בכנפות! זהו אבסורד אחד שגיליתי בעצמי - שלא כל כך הביא לי
גאווה... בלשון עדינה...

האם כאן קבור הכלב? האם זהו מקור האזהרה? האם עליתי על
"הבעיה"?!

במצב שהייתי בו, ביום ראשון, אני יכול להגיד באחריות: ניתן
להיתלות בכל קש... אולם וללא שום קשר, הצבעתי ובאופן מודע על
"הבעיה" וגם החלטתי על טיפול נאות ומיידי ככל האפשר "בבעיה".
החלטתי לקנות כבר ביום שני ארבעה בכנפות ולשים אותם החל מאותו
יום.

בערב, כמדי ראשון, הלכתי למנחה בשש בערך. בבית הכנסת שלנו ישנם
ברוך השם הרבה מאוד סידורים. אני רגיל להתפלל בסידור מסויים,
מאז שהתחלתי לבוא אל בית הכנסת ולהתפלל, מלפני שנתיים בערך, אף
פעם לא החלפתי את הסידור. וגם במנחה לקחתי לי את הסידור שלי
והתפללתי בו.

לאחר מנחה ישנה הפסקה של כשלושת רבעי שעה, עד שמגיע זמן תפילת
ערבית, בשבע.

סיימתי מנחה, לקחתי לי ספר מעם לועז לעיין בו עד שעה שבע,
וקמתי מהכיסא אל עבר אולם אחר איפה שמתפללים ערבית. בדרך לקחתי
לי עוד סידור בשביל ערבית, פשוט שכחתי את הסידור שלי של מנחה
באולם האחר היכן שהתפללתי מנחה, והתעצלתי לחזור לשם...

הסידור האחר שלקחתי, נושא את השם "סידור סוכת דוד". חיפשתי
באולם השני פשוט את הסידור "שלי" שאני רגיל אליו- ולא מצאתיו,
למרות שיש בנמצא תמיד ממנו, והרבה... אך הפעם לא היה! נפל בידי
"סוכת דוד" ושמרתי אותו בידי לערבית.

תפילת ערבית, שעה שבע:

אני מגיע לקריאת שמע, ומתחיל... בקטע האחרון של קריאת שמע,
"ויאמר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו
להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל
תכלת והיה לכם לציצית...."


את הקטע הזה, האחרון, בקריאת שמע, בסידור שלקחתי פעם ראשונה
בחיי, "סידור סוכת דוד": הקטע הזה מודפס באותיות גדולות מהשאר.
כל פרשת שמע ישראל מודפסת באותיות מסויימות, ורק הקטע האחרון
שבה, מודפס באותיות יותר גדולות. ללא שום הגיון. קראתי את הקטע
האחרון הזה ושמתי לב לכל אות בו: כן. הבנתי. זוהי האות
שחיפשתי. זהו האישור שחיפשתי: אנו מאשרים לך בזאת, שהמסקנה
שהיגעת אליה היום אחרי הצהריים, נכונה היא ותקפה. טפל בה בהקדם
האפשרי כפי שתיכננת.

הלכתי אחרי התפילה וחיפשתי עוד סידור של "סוכת דוד", ומצאתי בו
את אותו "הדפקט". יורשה לי לחזור על קטע מסויים שכתבתי לעיל:

...  אם אתה כן וברור עם עצמך, ואם כוונתך היא תיקון העבירה
הזאת שברצונך למצוא, הם יראו את כנותך זאת בשמיים, ויעזרו לך
למצוא את העבירה הספציפית שבגינה נשלחה האזהרה! פשוטו כמשמעו!


ויותר מזאת טענתי: הם לא יסתפקו מהשמיים לעזור לך במציאת
הבעיה, אלא יעזרו לך לצאת מהספק המחלחל בך בכל זאת: עודיך נמצא
בשלב מציאת הבעיה, ואפילו אם עדין עוד לא טיפלת בבעיה- רק מצאת
אותה- לענייות דעתך, ישלחו לך אות כזאת ברורה מהשמיים, דרכה
יגידו לך בבהירות: אתה אכן היצבעת על ה"עבירה" הנכונה; לך תטפל
בה; דרך צלחה.

נחזור אל המציאות, ונעזוב שוב לרגע את "המיסטיקה":

ביום שני למחרת, סידרתי לי יציאה מוקדמת מהעבודה, כך שאגיע
לכולל [היכן שמוכרים דברי קודש] ברבע לשבע, להספיק ולקנות שלוש
גופייות מהודרות עם ציצית, ולהספיק בדרך ערבית בשבע. קניתי.
ביקשתי מהמוכרת למדוד בשרותים- והאמת לא התכוונתי למדוד אלא
"לשים"! לשים מהר ככל האפשר. הכאב כבד כבר מנשוא...

בערבית, שמתי לב פעם ראשונה, מאז "התאונה": את ארבעת הכיפופים
בעמידה עשיתי באופן טבעי ללא שום כאב. למחרת, יום שלישי קמתי
כמעט ללא כאבים. את היום עברתי יפה. השיפור הגיע לשיאו אתמול:
נעלם הכאב; לא נותר זכר לכאב האכזרי ההוא... אשקר לאמת אם אגיד
שישנו זכר לכאב בגב, ברגע כתיבת השורות. היום יום שישי, 15
באפריל 2005 למניינם. עוד מעט אני יוצא הביתה. שבת שלום.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי המניאק שכיבה
את המחשב?


גרפומן הסלוגנים
מתעצבן


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/06 0:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה