ויכול גם "שריגים לתורה שבכתב"

רב אורי ורבי שמעון היו יוצאים בעננה של כתובים ומשוררים
בשבחם.

פתח רב אורי ואמר: "כל דבר שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו במדה
טובה בראו ואין המרובה משובח." צא ולמד מאילן זה שעומד יחיד
בככר ומרחיב דעת הבריות, זמורותיו משתרגין ופריו מתוק ואף על
פי כן הריהו עניו כחרוב, שאלולי נברא בין אילנים הרבה ומשתכח
מלב, ניחא לו ואינו מוסיף. כמוהו כתלמיד חכם שקולמוסו תורתו,
שאם יחזור ויעתיק תורתו פעמים הרבה, אין מגילתו מתיחדת בלב
הבריות ונמצא טובל בדיו ומעלה שרץ בידו, אלא מקמץ אותיותיו וחס
על המילות להיות מדודות במדה הראויה להן להכתב.

נטל רבי שמעון פארות עליונים, הביאן אצל השרש בפי באר מים חיים
ואמר: מה אילנות אלו שהפרדס זוכר ריחם למרחוק למלא ברכתם לקלס
ולשבח והמה אינם ששים אלא בציור העץ האחד לבדו, שכל אילן יאה
לשדהו ועבודתו אחת להצמיח ענפיו רחוקים, פרחיו סגולה ופריו
בשל, כך תורתם של תלמידי חכמים אינה עומדת לעצמה ואינה בטלה
בששים, שקלמוסם שוה ונשמתם יוצאת באחד.

מכאן מנו וגמרו: "האדם עץ השדה" ואידך פרושא הוא.

רוב תודות לשותפים לכתיבה זו:

לעמיתי המלומד רב אורי חרובי שדרש משנתו - פרי עריכה מתגוננת
מול בולעני ונחשולי שירה.    
http://stage.co.il/Authors/8450
גירסה גרפית מעוטרת ומנוקדת למשעי תוכלו למצוא אצלו  ב-
http://www.brothers.co.il/pardes/pardes.html

לרבה לאהלה בובלס המעטירה והבקיאה ברזי המשנה - על שאירחה את
היצירה באהלה של תורה וניקרה לה את גיד הנשה - ליטשה והכשירה
אותה למהדרין (לעמוד ככלה בחופתה מול קהל קשתי התגובות).
http://stage.co.il/Authors/49928

לקהל הכותבים של "במה חדשה" שלא מפסיק להפיק הניי צונמיי של
כתיבה (וכל השומר נפשו - יברח).