האח הידד, כמה טוב לחילוני לייט שכמותי, שיש אדם שכזה שנקרא
דתי לייט.
הנקודה המשיקה בינינו, היא ששנינו לא לוקחים את הזהות שלנו
יותר מדי ברצינות - ומפלרטטים עם זהויות אחרות.

יש כמובן מידת מה של רצינות גם בזהות שלנו, אחרי הכול חילוני
שמכבד את עצמו צריך סיבה טובה כדי לענות את עצמו ולצום, אבל
מרגע שהבנתי שהאוכל בשבירת הצום יותר טעים מאשר לולא צמתי,
לקחתי על עצמי, לפחות במידת מה ובמגבלות שבהן הצום עדיין מענג,
את המצווה הזו. גם קידוש אני מקדש בערב שבת, לא מתוך אמונה
בישות טרנסנדנטלית, כי אם מתוך חיבה לדרמטיות שיש במצווה הזו -
וחיבה לתירוש...

דתיים לייט, בהתאמה, מאמינים עד לנקודה שבה כבר קשה להאמין -
אני ואחד מהדתיים לייט שאני מכיר מסכימים ביחד שבנקודות בתורה
בהן מצווה המאמין לסקול הומואים וזוועות דומות, פשוט לא ייתכן
שאל אוהב כתב את זה. בנקודה הזו התורה נכתבה על ידי בני אנוש
בלבד.

כששואלים אותי מה ההגדרה המדויקת שבה אני מגדיר את עצמי אני
עונה "חילוני, עם זיקה למסורת". איך זה מסתדר? זה לא לגמרי
מסתדר, אבל אני יהודי חילוני ולא בעל זהות לאומית אחרת, אז
לפעמים אני מתנהג כמו הסבא רבא שלי, שזו גם אחלה דרך למרוד
בסבא שלי. בואו נניח שיש ספר עתיק שבעצם אבות אבותיי כתבו בלי
קשר לאלוהים, האם יכול להיות ספר עבה שכולו שגיאות? ובאותה
מידה - וכאן נכנס הספקן החילוני שבי - האם ייתכן ספר קדוש
כולו, חף מטעויות? וחוץ מזה אני לא אתאיסט לגמרי אלא רק חצי
ואני מחפש אחר החוויה הדתית. לפעמים זה בא לי בחלומות.

ניתוח חלומות שמהווים חוויה דתית

ובחלום הראשון מסוג זה, ריחפתי מעל אי מדברי מוקף בים.
פתאום הבנתי שאני חולם והתחלתי להפריח מתחתיי דשא עם כלניות
אדומות.
לאחר מכן הצמחתי עץ מתחתיי.
אחר כך פתאום ציוויתי שברק יפוצץ את העץ וישרוף את הצמחייה -
ואכן כך היה.
התעוררתי כשאני מצטער שבזבזתי את כוחותיי הקוסמיים לריק
וניגשתי לתריסים בבית של סבתא תוך כדי שאני מתרכז לפתוח אותם
בטלקינזיס בלבד. המשימה הצליחה...
ואז התעוררתי. ניסיתי לפתוח את התריסים בכוח המחשבה שוב.
הניסיון נכשל. ככה הבנתי שאני ער סופית...

בחלום הראשון, הגעתי למצב של חלום מודע. מיד לאחר מכן השתמשתי
בכוחות של חולם מודע, כלומר כוחות בריאה. אבל לצד כוחות בריאה,
היו לי כוחות השמדה, כלומר ממש כוחותיו של סמאל השטן - וככה
מהר מאוד השמדתי את גן העדן שיצרתי. ואז חשבתי שהתעוררתי, אבל
הייתי רק בתוך חלום שבתוכו החלום הראשון, כי הכוחות העל טבעיים
נותרו ברשותי. ואז התעוררתי באמת - כי אל תוך המציאות אתה
מתרסק ולא סתם מתעורר - ולא נותר בי שום כוח על טבעי...

בחלום השני, הלכתי במדבר וכמעט התייבשתי מרוב צמא. מהר מאוד
הגעתי למבנה במדבר ובו ברז מים. שתיתי לרוויה ופתאום שמעתי קול
מוכר. זה היה אלוהים, אבל הוא נראה ונשמע כמו טוביה צפיר. כאן
אני חייב להסביר, שבאותה תקופה הרגשתי מסכן. טוביה (כלומר
אלוהים) נאם לפניי ומהר מאוד הופיעו במבנה מסכי ענק שעליהם
תמונות של אנשים גוססים באפריקה. הוא אמר לי, איליה, אסור לך
לרחם על עצמך, תמיד יש אנשים יותר מסכנים ממך. ובנקודה הזו
התעוררתי...

אני חייב להסביר לפני הכול, שהייתי ילד בשנות השמונים, מתי
שהיה רק ערוץ אחד, כך שטוביה צפיר (סליחה על עבודת האלילים)
נחשב בעיניי כשהייתי ילד לחצי אלוהים.
מסכי הענק ועליהם הסרט עם הגוססים באפריקה סימלו עבורי כוח
רוחני של אמפתיה שמעלימה את הסבל האישי שלי. וזהו, זה פחות או
יותר מה שהחלום הזה מסמל עבורי.

החלום השלישי נחלם כשהייתי בבית חולים אברבנאל וסבלתי מאוד
מהעובדה שאין לי בית משלי. חלמתי שאני שוב בבית של סבתא ופתאום
הבנתי שאני חולם. החלטתי לעוף עד לתקרה וכך היה. ואז החלטתי
לזמן את רוחות המשפחה שלי, רוחות של מתים וחיים כאחד - ואכן כך
היה. פתאום כולם התיישבו ליד השולחן - והניחו את ראשם על
השולחן. ליטפתי את ראשם וסלחתי להם על כל חטאיהם כלפיי

שוב, חלום מודע. הפעם החלטתי לצאת מהאגו הקטן והקטנוני שלי
ולסלוח לכל מי שפגע בי. הרגשתי מאוד טוב אחרי החלום הזה. אבל
ככל שהעמקתי לתוך עולם הערות, תחושת הסליחה שלי כלפיהם כמעט
ונעלמה. לפעמים זה מופיע שוב. לפעמים אני כועס על עצמי שהגבתי
באלימות כלפיהם ושוכח את האלימות שלהם כלפיי.

החלום הרביעי לא מייצג את מה שליאור לנדס, המורה לשעבר שלי
לדרמה, מייצג עבורי בחיים האמיתיים. בחלום ראיתי את פניו
המעונות משתקפות בירח שמעליו. פתאום הוא אמר לי, איליה, מה
העסק שלך עם כל היהדות שלך, אחרי הכול אתה כופר באלוהים.
אז עניתי לו בכאב, לנדס, אמנם אני כופר, אבל כל המסע שלי
בעקבות עבודה שאוהב ובית נעים הוא חיפוש אחרי האלוהים. ואין
כמוני מחפש אותו גם כשאיני מאמין בו.

וכל מילה מיותרת...

בחלום החמישי, הייתי שוב בבית של סבתא. הסתכלתי על מחלקות
הקומיקס והספרות בחדר שלי ופתאום סבתא "התגשמה" מולי. נבהלתי
מאוד, יען כי מאז שהייתי מתבגר היא לא סימלה עבורי דמות
חיובית. והנה פניה השתנו והיא הפכה למלאך.
איליה, היא אמרה לי, אתה חייב לזוז מפה. אתה בעולם הבא ועוד
שנייה הספינות לעולם שלך תעלמנה. פתאום הקיר בחדר שלי התפרק
וראיתי ספינות וים מאחוריו. רצתי לספינה אחת ושטתי באמצעותה
לעולם הזה ולאחר מכן התחלתי לשקוע בבוץ שהוביל אותי לגיהנום.
ביצעתי שם משהו אלים, שאין לי רצון לחלוק עמכם -
והתעוררתי...

הנה שוב, חלום שמדבר על הכוח לסלוח. בחלום שלי סבתא ממש עזרה
לי לא להישאר מת.

על הרומן הגרפי "פריצ'ר" (ספר ראשון)

פריצ'ר (באנגלית preacher) הוא רומן גרפי (סוג משוכלל של
קומיקס) המתאר את סיפורו של הכומר ג'סי קאסטר, כומר צעיר
מאנוויל, עיירה קטנה ודמיונית בטקסס. על גופו של ג'סי משתלטת
בטעות ישות על טבעית חזקה בשם ג'נסיס ("בריאת העולם"), והתקרית
מחסלת את כל אנשי הקהילה ומשטחת את כנסייתו עד חורבות.

ג'נסיס היא תוצר של הזדווגות אסורה בין מלאך לבין שד, ולמעשה
היא עולל ללא כל כוח רצון משלה. אולם, היות שהיא מורכבת גם
מטוב טהור וגם מרוע טהור, יש בכוחה להתנגד לכוחו של האל.
במילים אחרות, ג'סי קאסטר המאוחד עם ג'נסיס הופך לישות
העוצמתית ביותר אי פעם.

ג'סי מונע בידי דחף חזק לטוב ורע, והוא יוצא למסע לאורך ארצות
הברית בניסיון למצוא את אלוהים, אשר עזב את גן העדן ברגע
שג'נסיס נוצרה. הוא גם מגלה את האמת אודות כוחותיו החדשים - הם
מאפשרים לו לפקד על אלה שמקשיבים לדבריו. מצטרפים אליו למסע
שני חברים - חברתו טוליפ אוהרה וקאסידי, ערפד אירי שמכור
לאלכוהול.

ניתוח פוסט מודרני ואקזיסטנציאלי של הרומן הגרפי

למי שאינו מאמין
קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה.
ואתה אינך מבקש דבר...
איך אתעורר משנתי
ואין בליבי אמונה?

(מתוך "למי שאינו מאמין", מאת לאה גולדברג)

...תמשיך להתפלל, החרש למעלה
אומרים שהוא שומע כל אחד

הו, אני מחכה כאן
הו, אני מחכה כאן

איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נכבה האור כשאני בוכה
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא
ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה

(מתוך "מחפש תשובה", מאת תום פטרובר)

החיפוש של ג'סי אחר אלוהים בעולם נטול אלוהים מוביל אותנו
לראייה פוסט מודרנית של העלילה בספר. ניתן לראות את ראיית
העולם המפוכחת של ג'סי כסוג של אקזיסטנציאליזם.

הכיצד?

מהו פוסט מודרניזם?

התפיסה הפוסט מודרנית טוענת בקצרה, שאין אמת מוחלטת אחת
ויחידה
לפיה ניתן לשפוט את המציאות, אין רעיון אחד ויחיד שהוא נכון.
לעולם לא נדע את כל העובדות הנוגעות למצב נתון, לכן כל שיפוט
כוללני מדי שנעשה יבוא מתוך בורות ויש סיכוי שכל השיפוטים
הערכיים שלנו חסרי ערך.

בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או
ל"רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים.
אפילו במדע נמצאה בעשורים האחרונים אחיזה לתפיסה זו, כשפיזיקת
הקוואנטים הביאה לידיעתנו שעצם ההתבוננות שלנו בעולם משנה
אותו. אי אפשר להתבונן במציאות באופן אובייקטיבי.

מהו אקזיסטנציאליזם?

אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם (מהמונח השגור אצל הפילוסוף קירקגור
בדנית: existents-forhold), או הפילוסופיה הקיומית, היא זרם
בפילוסופיה אשר מירב עיסוקו הוא בקיום האנושי. בזמן שזרמים
אחרים עוסקים בניתוח שכלתני של האדם והעולם, זרם זה נותן ביטוי
למסע האישי הסובייקטיבי ובכך מהווה הגות משלימה לרעיונות
"אובייקטיבים", כביכול.

אלוהים, העדרו ושבירת הממסד הדתי

"לפי איך ששמעתי, יש 2 מקומות טובים לחפש בהם את אלוהים.
בכנסייה, או בתחתית בקבוק אלכוהול".
"אולי אני אחפש חנות משקאות חריפים אם כך.
כי תנו לי לספר לכם, הוא בשום צורה לא נמצא בכנסייה"

(מתוך שיחה בין ג'סי לטוליפ בתחילת הרומן הגרפי)

"בכל יום יותר אנשים מתרחקים מן הכנסייה, ומתקרבים אל
אלוהים".

(לני ברוס - סטנדאפיסט)

כאמור, ג'סי הכומר מחפש את אלוהים שעזב את גן עדן ובכלל את
האנושות. בתור כומר, הוא מציאותי בנוגע לתפקידה הרוחני של
הכנסייה למציאת אלוהים - הכנסייה השאירה ואקום, כמו כל ממסד
דתי, בהתרחקה מהחוויה הדתית האותנטית וקרבתה לטקסים חלולים
וריקים מתוכן.
העובדה שג'סי מתקשר את ג'נסיס, ישות בעלת דחף לרוע כמו גם
לטוב, איננה סותרת את החיפוש האלוהי, שכן בזמן שהדתות הממוסדות
מבקשות מאיתנו להיות "טובים", ההוויה האותנטית מסוגלת לרוע
לעיתים. לפי הפילוסוף הגרמני, פרידריך ניטשה, המידות הטובות
נחשבות כאלה בעיני החברה, מכיוון שהן מסייעות לחברה, אך פוגעות
בבעליהן ובפוטנציאל האמיתי שלו. ג'סי מחפש את אלוהים, תובע את
עלבונו של עולם נטוש. לפי גבריאל רעם, ייתכן שג'סי ממש מחפש את
אלוהים דרך האין שהשאיר, דרך היעדרו.

"אתה ממש מחפש את אלוהים... אני מתכוון לכך כמשמעו, לא איזה
לבטים מחורבנים של הנפש"

(ג'סי באחד הנאומים הפחות מוצלחים לטעמי. בעיניי מי שמחפש את
נפשו, זה מאוד דומה לחיפוש מוצלח אחרי אלוהים). בפרק "איך
למדתי לאהוב את האל" ג'סי מספר כיצד כשסבתו שמה אותו בקופסה
אטומה בנהר, הוא פנה במצוקתו לאלוהים. אלוהים כמוצא אחרון
לאומללים.

הארוס ככלי מהפכני לשבירת הדוגמות והממסד הדתי
ספוילרים איומים, לא כדאי לכם!!!
התשוקה היא כוח מניע בעלילת הספר, כוח לשבירת איסורים והשגת
כוח רוחני. כאשר מלאך ושדה מזדווגים, נוצרת ישות ושמה ג'נסיס.
כאשר חייל ואזרחית מזדווגים בפלאשבקים של הספר, נוצר הכומר
ג'סי. הדבר היחידי שעוצר את קריירת הכמורה שלו, הוא משיכתו
לטוליפ. הצרה בעובדה שרובנו תוצר של תשוקה, היא שכדי להשיג
עצמאות רוחנית עלינו לבצע רצח הורים מטאפורי (כמובן
שמטאפורי).
וכך, כמקרה של ג'סי הוא מתקרב לרצח סבתא מטאפורי, כשהוא מעלה
את ביתה באש.

האם הספר הזה מומלץ למישהו ואם כן למי?

כן ועוד פעם כן!!! לכופרים ולמאמינים בעלי ספקות!!!

(הפעם כל הזכויות שמורות לי, איליה כהן - ובכל זאת הרעיון
לנתח
טקסטים ורומנים גרפיים בא לי כשהייתי מעלה ערכים לאתר
ויקיתרבות)