[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הדמויות

חזי          - אבי משפחת פורמן
נאוה          - אשתו
שמוליק       - בנם הגדול
שאול         - בנם הקטן
סימה         - שכנה
גבריאל       -  בעלה
כבאי
חובש
פקיד
איש
קריין








מערכה ראשונה - בה מגלים בני משפחת פורמן גילוי חשוב

תמונה ראשונה

[המסך עולה. הבמה ריקה. נשמע קולו של קריין]

קריין   ערב טוב, קהל נכבד. אבקש להסב את תשומת לבכם לסיפור
משעשע ומעט לא שיגרתי, שאני מקווה שתוכלו למצוא בו עניין. בזמן
שאתם מתארגנים, מוצאים את מושבכם, מניחים את התיק, מקפלים את
המעיל, כי, בואו נודה בזה, גבירותיי ורבותיי, כך הוא הקהל שלנו
- מודיעים לו להגיע ברבע לשמונה, מגיע בשמונה וחמישה. מודיעים
לו עשרה לשבע, מגיע בשבע ורבע. אז כדי שכולם יוכלו ליהנות מן
המחזה הזה, שנציג כאן בעוד דקות מספר, אספר לכם סיפור קטן ולא
חשוב בזמן שאנו מחכים לאותם טיפוסים משלנו, שהיו יכולים להיות
אנחנו בקלות רבה, ולכן אנו מתחשבים בהם.
[פאוזה]
ובכן, סיפור המעשה הוא פשוט. לפני לא הרבה זמן, ואולי זה קרה
בעצם היום, ואולי יקרה מחר, ובעצם, מה זה משנה מתי?
בואו נגיד רק שהסיפור מתרחש במקום כלשהו בארצנו הקטנטונת, בזמן
כלשהו על פני הציר הזה שלו.
[פאוזה]
אתם מוזמנים לעצום את העיניים, כי כאן, כמו שאתם רואים,
גבירותיי ורבותיי, על הבמה, אין כלום, לא תפאורה, לא אביזרי
במה, ואפילו לא שחקנים. מה שיש לנו כאן זה בסך הכול קריין אחד
שמדבר ועוד קהל אחד שמאזין לו. אז תעצמו את העיניים, תנו להן
מנוחה מעמל היום המייגע, וגלגלו את הסיפור הזה בדמיונכם.

[הבמה מחשיכה. הקריין ממשיך את הקריינות, האור נדלק
בהדרגה]


קריין   הכול מתחיל כאן, בבית הזה, בית משפחת פורמן. עוד
תלמדו להכיר אותם. זהו אוסף משעשע ביותר של דמויות.

[נכנס אבי המשפחה, חזי, שמנמן, ניכר בו שהוא מן המעמד
הבינוני עד פשוט, לבוש פיג'מה ונעול נעלי בית. הוא עומד ומביט
לכיוון כלשהו]


קריין   זהו אבי המשפחה, חזי פורמן, ברנש שמנמן ופרוע, שקט
ומופנם כלפי פנים, אדיב וגחמני כלפי חוץ.
[חזי ממשיך להביט לאותו כיוון, נכנסת נאוה, אשתו]

קריין   וזו נאוה, אשתו.

נאוה     מה זה?

חזי מה?

נאוה על מה אתה מסתכל שם?

חזי מה זה התמונה הזאת?

נאוה זאת תמונה של כלב

חזי איזה כלב?

נאוה מה זאת אומרת? זה פודל

חזי נו, מה איכפת לי איזה סוג? של מי הכלב הזה?

נאוה לא יודעת, למה?

חזי אז מה הוא עושה אצלנו בסלון?

נאוה הוא כאן כבר שנתיים וחצי

חזי מה?

נאוה שמוליק קיבל אותו לבר מצווה

חזי מתי?

נאוה כשהוא היה בן שלוש עשרה

חזי אה.
[נכנס שמוליק]

חזי [לשמוליק] היי, בוא תראה

שמוליק מה, אבא?

חזי אתה מכיר את הכלב הזה?

שמוליק לא

חזי [לנאוה] אני מעיף את התמונה הזאת מהבית
[חזי מוריד את התמונה מהקיר]

נאוה לא! מה אתה עושה? אני רוצה את התמונה הזאת!

חזי זאת תמונה של כלב שאת לא מכירה, ששמוליק קיבל לבר מצווה
שלו, והוא לא מכיר אותו. אני מעיף אותה מהבית

נאוה אני רוצה את התמונה הזאת. תחזיר אותה לקיר

חזי נאוה, מותק שלי, אני נורא אוהב אותך, אבל אם את כל כך
רוצה את התמונה הזאת, את מוזמנת לעוף ביחד איתה מהבית
[נאוה שולחת ידיים אל התמונה. חזי ונאוה מתחילים להלחם
עליה]


נאוה תביא לי!

חזי את לא תולה בבית שלי תמונה של סתם כלב.
[ממשיכים למשוך את התמונה לכל הכיוונים ולהילחם עליה. התמונה
נקרעת לבסוף]


נאוה [בבכי] רואה מה עשית? רואה? [יוצאת בוכיה]

חזי ישמור אלוהים ממטורפים

תמונה שנייה

[המטבח בבית פורמן. נאוה מכינה אוכל]


נאוה אם אמא שלי הייתה כאן - אוח, היא היתה מכניסה לו! אם
היא רק הייתה כאן. אמא, איך הלכת לי?
[פאוזה]
ואני נשארתי כאן עם הבהמה הזה, מכינה קציצות מבשר טחון. אח,
אמא, אם רק היית יודעת. איזה מזל שאת מתה. עוד היית חוטפת לי
התקף לב. ואני כאן, עם הקציצות, והוא, במקום לעזור לי, יושב
בסלון כמו קינג ריצ'ארד, כוס אימו. אח, אמא.

[נשמעות צעקות מהחדר השני]

חזי יש!!! יש, יש!  יש!!!

נאוה ומה עכשיו?

חזי נאוה!

[נאוה שותקת]

נאוה [לעצמה] אני לא עונה. מתעלמת. אם הוא לא בא לקציצה,
הקציצה לא תבוא אליו. ואני הרי יודעת, מאז ההיריון השני, לפני
שנתיים, קצת השמנתי, נכון, אבל זאת לא סיבה מספיק טובה להתרחק
ממני ככה, כמו שהוא עושה מאז, ואני...

[מחשבתה נקטעת עקב קריאה של חזי]

חזי נאוה!

נאוה ומה? מה יש? ותמיד יש משהו. ופעם זה "נאוה, תביאי קפה",
ופעם זה "נאוה, המזגן", ופעם זה "נאוה, יש גרעינים?", אז היום
לא, אין נאוה. ואין גרעינים

חזי נאוה! מתוקה שלי! יש!!!



תמונה שלישית

[שם, חזי נכנס, כולו נרגש]

חזי נאוה, יפה שלי
[חזי מנסה לחבק אותה. נאוה מתחמקת]

נאוה תפסיק

חזי למה, מתוקה שלי?

נאוה די

חזי נאוה'לה, זכינו! זכינו!

[נאוה מביטה בו. לא יודעת על מה הוא מדבר]

נאוה מה?

חזי מה שאת שומעת! זכינו!

נאוה זכינו,זכינו, על מה אתה מדבר? במה זכינו?

חזי בטוטו! הבאתי שש עשרה עגול!

[נאוה פוערת את פיה. לא יודעת מה לומר]
נו, מה את שותקת? תקראי לשמוליק!

נאוה שמוליק! שמוליק!

[שמוליק עונה לה מהחדר השני]

שמוליק מה יש?

חזי תגידי לו שיבוא

נאוה שמוליק, בוא! בוא מהר!

שמוליק יש קציצות?

חזי שיעזוב את הקציצות, שיבוא כבר

נאוה עזוב קציצות. בוא כבר! [לעצמה] נו, אנחנו זכינו,
והוא מדבר על קציצות. אידיוט כמו אבא שלו.

[חזי מחבק אותה. היא נותנת לו לעשות זאת]



תמונה רביעית

[שם, שמוליק נכנס]

שמוליק נו, מה יש? אני באמצע הצ'ט

חזי שב

שמוליק לא יכול, אני חייב ללכת. יש קציצות?

נאוה עוד מעט יהיו. שב, שמוליק

[שמוליק מתחיל לדאוג]

שמוליק מה, קרה משהו?

חזי לא קרה שום דבר. שב.

[שמוליק מתישב בכיסא]

שמוליק נו,מה?

[חזי מתישב מולו]

חזי [לנאוה] תכיני, תכיני קציצות

נאוה [לעצמה] הנה, גמרנו, הגיע הילד, חזרנו לקציצות.
מסתבר שמגיע לך יחס רק אם הזבל הזה זכה בטוטו, וגם אז רק לכמה
דקות

[ חוזרת לקציצות]

חזי [לשמוליק] שמוליק, יש לי משהו לספר לך. אני רוצה
לספר לך את זה, כי אני אוהב אותך, וכי אני סומך עליך. אבל אני
רוצה שתבטיח לי שאתה שומר את כל העניין הזה בסוד.

שמוליק [מצביע על נאוה]  מה, עוד פעם היא בהריון?
חזי שתוק. מספיק לי אתה והאח הדביל שלך, שצורח לי בלילה.
תשמע, זכינו בטוטו.

[שמוליק מזדקף]

חזי הבאתי את השש עשרה. זה פרס של מליונים. היו מלא הפתעות,
אז בטח אין עוד זוכים.

שמוליק כמה?

חזי [לוחש]  שלושים וחמש מליון.

שמוליק פאק! איטס אנבליוובול!

חזי נאוה, מה קרה לילד?

נאוה סתם, עזוב, זה השפה מהאינטרפול

שמוליק אינטרנט

נאוה כן, נו, האינטרקום.

חזי לא משנה. בקיצור, תשמע. [מביט בשעון] עכשיו השעה תשע
עשרים וחמש בערב. מחר על הבוקר אני לוקח איתי את הטופס הזה [
מרים את הטופס בידו ומנשק אותו]
, הטופס המנצח, ולוקח את
הכסף. עכשיו תראה: כמו שאמרתי, השעה עכשיו תשע עשרים ושבע
בערב. אני יוצא מחר מהבית בשעה שבע אפס אפס. זאת אומרת, שיש
לנו עשר שעות ושלושים ושלוש דקות להעביר עם הטופס הזה, עד שאני
יוצא איתו מחר.

שמוליק נו?

חזי אז אני רוצה לשמור עליו ככה, שהוא באמת ייצא איתי מחר
בבוקר

שמוליק נו?

חזי תפסיק להגיד 'נו' כל הזמן. דבר ראשון, אתה חוזר לחדר
שלך, מכבה את המחשב, מפסיק את הצ'ט, וחוזר לכאן.

שמוליק מה? אני לא מפסיק שום צ'ט. למה אני צריך לסגור אותו
בכלל?

חזי [מתחיל להתעצבן] קודם כל, בגלל שאני לא רוצה שתפלוט
כל מיני שטויות לחברים שלך. דבר שני, כי אני החלטתי. ודבר
שלישי, בפעם הבאה שאתה פותח את הפה שלך ושואל אותי שאלות על
דברים שהחלטתי, ובמיוחד בקשר לטופס הזה  [מרים את הטופס
בידו]
, אתה חוטף על הראש ככה, שלא יעלו לך יותר שאלות בחיים.
עכשיו עוף, סגור את המחשב.

שמוליק [בכעס] איך שאתה אומר [לעצמו] ימותו כל
הזבלים, ושלא תקבל גרוש, אמן.

סוף מערכה ראשונה



מערכה שנייה - בה מנסים בני משפחת פורמן לשמור על סוד

תמונה חמישית

[שם, נאוה מתעסקת עם הקציצות, לשה ומעסה את התערובת, חזי
יושב ליד שולחן המטבח, הטופס מונח לפניו על השולחן, הוא לא
מסיר את עיניו ממנו]


חזי את, אני רוצה גם ממך הבטחה

נאוה [ממשיכה עם הקציצות, לא מביטה בו] אני?

חזי כן

נאוה מה אני?

חזי את, שיש לך פה של פח אשפה, את סותמת אותו קיבינימט,
ושאף אחד לא ישמע על זה. לא החברות המסריחות שלך, לא השכנים
הבני זונות שלנו, לא אחותך, הטינופת, ולא אף אחד אחר.

נאוה מה יש לך מאחותי?

חזי אחותך? [מגחך] רק תשמע על כל העסק הזה, כבר תנסה
לשים עליו
ידיים. לא רוצה אותה בפנים.

נאוה והשכנים?

חזי בני זונות. הנה, סימה, הנדחפת הזאת, תמיד רוצה לדעת הכול
על הכל ועל כולם.

נאוה סימה? מה יש לך איתה? חשבתי שאתה אוהב אותה.

חזי [מגחך] רק את הפרונט. הפרצוף לא משהו, הרגליים
עקומות, התחת בגודל של כדור פורח, והאופי - ישמור אלוהים

[שמוליק נכנס]

אה, טוב שבאת. כיבית את המחשב?
שמוליק כן

חזי טוב. עכשיו תשמע טוב: אני לא זז מכאן עד שמונה בבוקר. יש
לי ביד את הדבר שיוציא אותי מהחור הזה שאני נמצא בו, זאת
אומרת, מהחיים האלה שאני חי, ואני לא מתכוון לפספס את הצ'אנס
הזה.

שמוליק נו?

חזי עוד פעם 'נו'. אתה הולך עכשיו, וסוגר את כל הווילונות
בבית

שמוליק למה?

חזי [כועס] אמרתי לך לא לשאול אותי שאלות, נכון? אני לא
רוצה שמישהו יראה שמשהו מיוחד קורה כאן היום

נאוה חזי, תפסיק להתנהג כמו פרנואיד

חזי זאת לא פרנויה, זאת זהירות. ואם את או הבן שלך, המפגר,
תהרסו לי את ההזדמנות הזאת, בחיי שאני לא יודע מה אני עושה
לכם.
[לשמוליק]
עכשיו תלך כבר. תסגור את הווילונות והתריסים
[שמוליק יוצא]

חזי [לעצמו] שלושים וחמש מליון! יש אלוהים!



תמונה שישית

[שם, חזי עדיין יושב ליד שולחן האוכל, נאוה עדיין מתעסקת עם
הקציצות. פתאום יש דפיקה בדלת. חזי קופץ ממקומו כנשוך נחש.
מחבק את הטופס, מביט מסביבו בדאגה]


חזי מי זה?

נאוה מה אני יודעת?

חזי קיבינימט, דווקא עכשיו
[מחביא את הטופס בתוך הפיג'מה]

נאוה [מביטה בו] מה אתה עושה?

חזי את לא חושבת שאני אשאיר את זה ככה, גלוי לפני כולם, מה?

נאוה [לעצמה] איזה דפוק
[נשמעת עוד דפיקה בדלת]

חזי טוב, תלכי כבר לבדוק מי זה. ואל תכניסי אף אחד. תגידי
להם שילכו. ואיפה שמוליק, הדפקט הזה?

נאוה תפסיק כבר לדבר ככה על הבן שלך
[הדפיקות פוסקות]

חזי [מתעלם ממנה] רגע! אולי הלכו?
[נשמעת קריאה מהסלון]

סימה [בסלון]  נאוה?

חזי שיט. זאת הזבל הזאת. תעיפי אותה! תעיפי אותה!
[נאוה יוצאת]
[לעצמו] הנה, התחלנו.



תמונה שביעית

[סלון בית משפחת פורמן. נאוה וסימה מדברות, נכנס חזי]

חזי סימה! מה שלומך? מה את עושה אצלנו בשעה כל כך מאוחרת?
קרה משהו?

סימה לא, למה? צריך לקרות משהו? סתם קפצתי להגיד שלום.

חזי [לעצמו] קפצה להגיד שלום כמו שאני מליונר

נאוה [לסימה] רוצה לשתות משהו? אולי קפה?

סימה תודה, תה בבקשה. חצי כפית.
[נאוה יוצאת]

חזי [לנאוה, בלחישה] לא תה ולא קפה ולא מיץ. הביתה
[לסימה] סימה, אז נורא נחמד מצידך שקפצת אלינו, תבואי
כשיקרה משהו. אבל עכשיו אנחנו נורא ממהרים, אז אם לא איכפת לך,
בואי מחר, בבקשה
[סימה מתישבת על הספה]

סימה ממהרים? למה אתם ממהרים עכשיו? אמרת שהשעה נורא מאוחרת

חזי כן, השעה מאוחרת בשבילך. את צריכה לישון. אנחנו מאחרים
להצגה.

סימה [צוחקת] אתה? מתי ראית הצגה בחיים שלך? זה לא
בשבילך. למה אתה ממהר, חזי?

חזי עזבי, לא בשבילך. למה לך לשגע לעצמך את המוח? עזבי

סימה לא,לא, סתם, ככה, שואלים.
[שניהם שותקים. מביטים זה בזו]

חזי אז?

נאוה [לחזי, בלחישה] אולי בכל זאת קפה?
[לסימה] אז חצי סוכר?

סימה חצי
[נאוה יוצאת]

חזי [לעצמו] איזה בהמה טיפשה. לא מקשיבה לכלום, עושה
מה שבראש שלה. בגללה עוד יילך הכסף
[לסימה]
אולי בכל זאת תה.

סימה תה, מוכרחים. הרי לא תשלחו אותי מפה בלי תה לפחות?

חזי בטח, בטח
[לעצמו] זונה. השתחלה בסוף

סימה אז מה נשמע, חזי?
[לעצמה] חושב שיזרוק אותי החוצה, מה? הנה, השתחלתי בכל
זאת

חזי הכל בסדר. חוץ מהילד, שבוכה, בוכה, כל היום בוכה.

[שאול מתחיל לבכות]
הנה, רואה?  ואיך אצלכם?

סימה אה, אתה יודע, ככה ככה

חזי למה? אני מקווה שלא קרה משהו

סימה לא, אבל אם להגיד לך את האמת , [לוחשת]   גבריאל
טיפה עצבני

חזי למה, הרגזת אותו?

סימה אני? בסך הכל המשחק האידיוטי הזה.

חזי אההה. לא לקח הטוטו, הא?

סימה סתם אידיוט, חושב שאפשר להתעשר בקלות מההימורים האלה
[חזי ממשש את המכנסיים, רוצה לוודא שהטופס עוד שם]
מה אתה עושה?  אתה רוצה שאני אקרא לאשתך?

חזי סתם, נו, סימה, מגרדים, את יודעת...

סימה האמת, ראיתי שסגור אצלכם. כמו ביום סגריר. אז החלטתי
לקפוץ

חזי לא, זה כלום

סימה כי אני יודעת שהווילונות אצלכם תמיד פתוחים, שאתה אוהב
שהאויר נכנס ככה הביתה, מרענן לך את הנשמה

חזי כן, אבל שאול לא מרגיש כל כך טוב. מסכן, חולה

סימה אולי בגלל זה הוא בוכה כל הזמן?

חזי [מחייך] לא, בוכה בכל מקרה. לא משנה מה קורה לו,
מתי, איפה, תמיד בוכה. אבל נאוה דואגת. אז הווילונות סגורים
[נכנסת נאוה עם התה. מגישה לסימה. מתישבת]



תמונה שמינית

[שם, סימה, נאוה וחזי יושבים סביב השולחן בסלון]

נאוה אז מה נשמע, סימה?

סימה הכל טוב. גבריאל טיפה עצבני. הלך לו הטופס של הטוטו

נאוה באמת? כי לנו דווקא הלך לא רע. חזי הביא...
[חזי בועט בה ברגלה, קוטע אותה. נאוה משתתקת]

סימה כמה הבאת, חזי?

חזי לא, סתם. שמונה. לא הלך בכלל הטופס השבוע. סתם, את מכירה
את נאוה, אין לה מושג בכדורגל, היא לא יודעת מה היא אומרת
[נאוה מביטה בו, מנסה לתקן את מה שעשתה]

נאוה מה, שמונה זה לא טוב?
[חזי וסימה צוחקים]

חזי טוב, טוב

סימה הביא שמונה כמו שאני צנצנת

נאוה [לעצמה] תראו איזה בן זונה. נכנסת זאת, השרמוטה
מהבית ממול, כבר הוא נמרח עליה. בי הוא בועט, עלי הוא צועק,
והיא? צוחק איתה כאילו אין מחר. זבל.

חזי [לסימה] אז סימה, תראי, אם לא איכפת לך, כבר אחרי
עשר בלילה, אנחנו עייפים, רוצים לישון

סימה חזי, לאן אתה ממהר כל כך? תן לסיים את התה

חזי אין לכם תה בבית?

סימה כן, אבל אצלכם זה תה מיוחד

חזי [לעצמו] מיוחד, הא? באה זאתי, גוזלת לי את התה שלי,
גוזלת לי את הזמן שלי, והכי חשוב, מנסה לגזול לי את הטופס
שלי

סימה האמת, גבריאל אמר שהוא יבוא כל רגע לפה

חזי [לעצמו] איזה מזל נאכס
[לסימה] טוב, אם את כבר פה, שיבוא גם.
שלם ועוד חצי זה לא משהו. ואני אף פעם לא הייתי טוב בשברים.
[מחייך, מחבק את נאוה]

נאוה [לעצמה] חזיר. שקרן. עוד מעט היא תלך, השרמוטה,
והוא שוב לא ישים עליי קצוץ.
[לסימה] סימה, בתור החברה הכי טובה שלי, אפשר לשאול אותך
משהו?

סימה בטח, מה שאת רוצה

נאוה גם לכם כל כך טוב ביחד?
[מחבקת את חזי]

חזי [לעצמו] ריבונו של עולם. בסוף, מרוב חיבוקים עוד
ינזל לי הדף מהמכנסיים לשרוול של הרגל, והזבל הזאת תראה אותו
[ממשש את המכנסיים, לבדוק שהוא עוד שם]

סימה [לעצמה] מה יש לו, זה? מה הוא עושה?

נאוה [לעצמה] אולי הלילה בכל זאת. יש תקווה. יש
אלוהים
[נשמעות דפיקות על הדלת]

סימה הו, הנה, זה בטח גבריאל

חזי [לנאוה] מותק, תפתחי את הדלת. קר בחוץ, שלא יתקרר
[לעצמו] יימח שמו וזכרו, בן זונה, הורס לנו את המשמרת על
הכסף. נו, טוב, גם ממנו ניפטר כבר.
[נאוה הולכת לפתוח את הדלת]



תמונה תשיעית

[שם, נכנס גבריאל, כולו עצבני. סוגר אחריו את הדלת, מביט
בסימה ובחזי היושבים ליד השולחן בסלון, מביט בנאוה שפתחה לו את
הדלת]


גבריאל [עצבני, מנסה להסוות זאת] שלום. מה שלום כולם?

סימה [לעצמה] והנה בעלי הנכה. זונה כזה. שם עין על
נאוה מאז ההריון. תמיד אהב נשים שמנות. פרה שכמוה, בטח בעלה לא
נוגע בה בכלל, בגלל זה הוא מאונן מולי כל הזמן. שילך, שילך
אליה, אני אמצא כבר חתיך בן שמונה עשרה, נראה מי יצא מורווח
בסוף.
[לגבריאל, מחייכת] מותק! התגעגעתי אליך!

גבריאל [לעצמו] התגעגעה כמו שאני האפיפיור. עושה הצגות
ליד השכנים. ועוד איזה שכנים! מצאה לעצמה ליד מי לעשות הצגה,
ליד שתי הבהמות האלה.
[לסימה] נו, גם אני. את רואה שלא יכולתי להחזיק את עצמי
לבד יותר

חזי בוא, בוא, שב
[גבריאל מתיישב]
הנה, ככה יותר טוב. שני זוגות ביחד, על כוס תה אחד.
[לעצמו] למה? למה? מה אני צריך את הכאב ראש הזה עכשיו?
בא לי גם זה, יזיין לי את המוח טוב טוב, ולא ילך.

גבריאל למה אחד? אני לא מוזמן לכוס קפה?

חזי אין. נגמר.

גבריאל תה?

חזי לא

גבריאל נגמר?

חזי עומד להיגמר

גבריאל מיץ?

חזי אין

גבריאל מים?

חזי מהברז. והם מלוכלכים

גבריאל שיהיה מים בכל זאת

חזי [לעצמו] כוס אוחתוק, גם זה הצליח להשתחל לי. איך
אני מוציא אותם מכאן?
[לנאוה] נאוה, תביאי לגבי כוס מים

נאוה [לעצמה] תביאי, תלכי, תבואי, תיקחי... יותר אני
לא עושה מה שהוא אומר לי. מה הוא חושב שאני, מלצרית?
[לחזי] רק רגע, אני מביאה
[נאוה יוצאת]

סימה [לגבריאל] גבי, תספר לחזי על הטוטו

גבריאל [לחזי, מעווה את פניו] מה אני אגיד לך, לא
הלך

חזי לא, הא? לא למדת שלא עושים כסף מהשטויות האלה?

סימה זה בדיוק מה שאמרתי לו

גבריאל לא, הפעם זה היה ניצחון בטוח. ממש כמעט

חזי מה אתה אומר! כמה?

גבריאל עשר

חזי כמעט, כמעט. אבל אל תתרגז. אני אומר לך, וגם אשתך, שהיא
חכמה יותר משנינו, אי אפשר לקחת את הטוטו הזה

גבריאל [באכזבה] כן, כנראה
[נאוה נכנסת, כוס מים בידה, מגישה אותה לגבריאל]
תודה

חזי ועכשיו, לשתות, לשתות. בואו נרים לחיים, ונסיים את הכל
בלגימה אחת, ככה יש הכי הרבה מזל. לחיי הטוטו, ושנצליח בפעם
הבאה! לחיים!
[גבריאל וסימה מרוקנים את הכוסות שלהם בלגימה אחת]
כל הכבוד! ככה צריך! ועכשיו, לישון, לישון

גבריאל מה קרה? רק עכשיו הגעתי

חזי נכון, אבל צריך ללכת לישון. וחוץ מזה, צריך לחלום על
המשאלה שלנו כדי שהיא תתגשם. יאללה, הביתה, לילה טוב

גבריאל טוב, אם אתה אומר. האמת היא שאני באמת עייף
[לסימה] בואי, נשמה שלי, נלך לישון

סימה [לעצמה] בסוף גירש אותנו, החזיר. ואני? מה איתי?
בחזרה לקור, למיטה החשוכה, לידיים האסופות תחת בית השחי,
לדמעות הזולגות על הכר.
את, לא מגיעה לך אהבה. רק בכי, רק חושך. תהיי יפה ותשתקי. אלא
מה? שגם זה לא. בפעם האחרונה שהייתי יפה, הייתי בת שבע עשרה,
ואז עוד לא ידעתי מה לעשות עם זה. אח, איך הייתי רוצה לחזור
לגיל שבע עשרה, הייתי דופקת את העולם. הייתי מתחילה עם כל מה
שזז, ונהנת מהחיים. אח, איך הייתי חוזרת לגיל שבע עשרה. טוב,
בחזרה לחור שבקור שבשחור.

גבריאל [לעצמו] לילה טוב, זה מה שהוא אומר לי. זה
טוב, זה? מה טוב בכלל? ללכת לישון עצבני בגלל טופס שכמעט לקחתי
אבל בסוף לא לקחתי, לישון עם אותה זקנה קמוטה לילה אחרי לילה,
להרגיש שוב את הזיעה בישבן העייף לידך, לחוש בפעם המליון את
הנשימות החמות והמצחינות של אישה מתה, להתעורר לבוקר חדש, שלא
נושא עימו אור. עוד לילה. באמת לילה טוב.

[גבריאל וסימה יוצאים]
נאוה [לעצמה] הנה, ילכו עכשיו אלה, נישאר עם הגבר שלי.
סמרטוט כזה, רואה כסף בעיניים, שוכח את הכל. לא שקודם הוא היה
בן אדם, אבל לפחות היתה לנו אהבה, היינו צוחקים, מתבדחים,
ועכשיו, מאז שזכה בזבל הזה, חושב רק על זה, ורק על זה. ואני
אומרת לעצמי, יהיה בסדר. תהיי חזקה, נאוה, אני אומרת לעצמי,
תקחי את עצמך בידיים. כי זה הגבר שלך, אפילו אם הוא לא מתנהג
כמו גבר. זה מה שיש לך, וזה מה שבחרת לעצמך. ואולי יום אחד,
כשייגמר לו הכסף הזה, כי אני בטוחה שככה זה יהיה מעכשיו, כסף
וכסף, אולי יום אחד, כשייגמר לו הכסף הזה, הוא יחזור להיות
טוב. אולי אפילו ייגע.

חזי [לעצמו] סוף סוף! הולכים! עכשיו אפשר לשמור על
האוצר שלי כמו שצריך. אבל יש כל כך הרבה דברים לעשות. חוץ
מסגירת הווילונות והתריסים, שאת זה כבר עשינו, צריך להשכיב את
האישה לישון, כדי שלא תבלבל במוח, שלא תעשה משהו בטעות, שלא
יקרה שום דבר לטופס הזה בגללה. כי זה הרבה כסף, אבל זה גם בסך
הכל דף נייר. ומה הבעייה לקרוע, או להכתים, או להרוס דף נייר?
אז צריך להשכיב אותה לישון, ואחר כך לנעול את הדלת במנעול
כפול. אני גם אביא את האקדח שלי, שנמצא במגרה של התחתונים,
ואני אשמור עליו טוב טוב. אני יודע, בצבא לא הייתי משהו
בשמירות, ותמיד הייתי נרדם. אבל עכשיו יש לנו משימה חשובה,
ואנחנו נעמוד בה. ולא ינום, ולא יישן שומר ישראל! ותדבק לשוני
לחיקי אם אשכחך ירושלים. רגע, זה לשוני לחיכי, או תאבד יד
ימיני? לא חשוב. יד חדשה אפשר לקנות בכסף. לילה טוב.
[חזי ונאוה יוצאים]

סוף מערכה שנייה, המסך יורד



מערכה שלישית - בה בני משפחת פורמן מנסים לא לאבד הכל

תמונה עשירית

[המסך עולה, סלון משפחת פורמן, חזי יושב על הספה, ישן, ידיו
על ברכיו, ידו הימנית אוחזת באקדח. לפתע נשמע צליל גיטרה
חשמלית. חזי מתעורר בקפיצה]


חזי מה? מה קרה? [צועק]
שמוליק, תפסיק את הרעש הזה! אמצע הלילה!
[מביט סביבו, מחפש את טופס הטוטו]
איפה זה? זה היה על השולחן!
[מרים את האקדח באוויר]
קיבינימט, חרא,איפה זה? [מחפש על עצמו בהיסטריה. מחפש
בכיסים, על השולחן, מתחת לשולחן, מתחת לספה, מתחת לשטיח, לא
מוצא]

מה קורה פה? איפה הדף המזדיין הזה?
[שמוליק ממשיך לנגן מבחדר שלו]
שמוליק!
איזה ילד דביל. אני מאבד את החיים שלי, והוא מנגן כאילו לא
אמצע הלילה, כאילו לא כולם ישנים, כאילו לא איבדתי כלום
[שמוליק ממשיך לנגן]
שמוליק!
[המוזיקה נפסקת. שמוליק נכנס]

שמוליק מה יש?

חזי מה, 'מה יש'? מה אתה מנגן בשעה כזאת?

שמוליק מה השעה?

חזי [מביט בשעון] שלוש בבוקר
[לעצמו] אלוהים, שלוש בבוקר! נרדמתי! איפה הטופס?

שמוליק טוב, אז אני הולך לישון

חזי רגע אחד. ראית את הטופס?

שמוליק את המה?

חזי את הטופס

שמוליק איזה טופס?

חזי הטופס המזויין של הטוטו המזדיין
[נאוה נכנסת]

נאוה מה זה הרעש הזה?

שמוליק איזה רעש?

חזי זה הבן הדגנרט שלך. מנגן בשלוש בלילה

נאוה ולמה אתה ער? למה לא באת לישון?

חזי אני? שומר.

נאוה על מה?

חזי על מה? על מה? באמת על מה? על אמא שלך, זיכרונה לברכה,
על סבתא שלי. אני שומר על הטוטו המחורבן.

נאוה אל תדבר ככה ליד הילד

חזי על הזין שלי הילד. איפה הטופס?

נאוה ככה אתה שומר, הא?

חזי עזבי אותי, ראית אותו?
נאוה לא זוכרת

חזי [דורך את האקדח] תחשבי

נאוה נו, חזי, לא זוכרת

חזי [מכוון את האקדח אל נאוה] תחשבי יותר טוב
[שאול נשמע מחדרו, בוכה וצורח]

שמוליק טוב, אז אם כולם ערים, אני חוזר לנגן

חזי בוא הנה

שמוליק למה?

חזי לא גמרתי איתך

שמוליק בוא נעשה לפי הסדר. קודם תגמור איתה, אחר כך תגמור
איתי
[שמוליק יוצא]

חזי נו, איפה זה?
[נשמעת המוזיקה שוב]

נאוה חזי, די, אתה מפחיד אותי

חזי עוד מעט לא תפחדי יותר [מצמיד את הקנה אל ראשה]

נאוה [צועקת] חזי, די!

חזי [צועק] שמוליק, די!



תמונה אחת עשרה

[שם, חזי מצמיד את קנה האקדח לראשה של נאוה]

חזי נו?

נאוה [לעצמה, חצי בקול רם, מנסה להיזכר] אולי כשהלכתי
לשירותים...

חזי מה?

נאוה אולי כשהלכתי לשירותים?

חזי מתי?

נאוה קודם. קמתי לשירותים

חזי נו?

נאוה לא יודעת, ובדרך חזרה, עשיתי קצת סדר

חזי איפה?

נאוה היה מלא בלאגן על השולחן בסלון, אז ניקיתי שם קצת

חזי [מתעצבן] טיפשה! הטופס שלי היה מונח שם. איפה שמת
אותו?

נאוה לא יודעת, באמת שלא. היו שם כל מיני ניירות, אז זרקתי
חלק לזבל, חלק שמתי במגרה

חזי [מזיז את האקדח מראשה של נאוה, פורק אותו, תוחב אותו
כדרך השולפים, במכנסיו]
באיזה מגירה?

נאוה לא יודעת, בכל מיני מגירות

חזי יש לך מזל שאני לא עצבני
נאוה [לעצמה] לא עצבני. מעניין מה יקרה כשהוא יתעצבן

חזי [קורא לשמוליק] שמוליק!

שמוליק [מהחדר השני] מה?

חזי בוא כבר, חמור!

נאוה ביקשתי מימך לא לדבר ככה לילד

חזי כשיהיה לו שכל בראש אני לא אדבר אליו ככה
[שמוליק נכנס]

שמוליק מה עכשיו?

חזי רוץ, תעשה סיבוב בכל הבית, תחפש בכל המגירות בבית

שמוליק מה אני מחפש?

חזי [לנאוה] נו, לא חמור?   [לשמוליק, באיטיות, מבטא
כל הברה בנפרד]
את הטופס

שמוליק [לעצמו] שמוק מארץ השמוקים. [יוצא]
[חזי רץ כאחוז תזזית אל פח האשפה, מתחיל לנבור בתוכו, כשהוא
לא מוצא את הטופס, מרוקן את תכולת הפח על הריצפה, מתחיל ליישר
כל מיני ניירות קמוטים ובוחן אותם]


חזי [לנאוה] זה לא פה

נאוה כן, אחרי שסידרתי הוצאתי את הזבל לפח בחוץ

חזי לצפרדע???

נאוה בטח לצפרדע, אלא לאן?
חזי בהמה טיפשה. טוב, אני הולך לחפש בחוץ
[חזי יוצא]

נאוה [לעצמה] אז אפשר לחזור לישון?
[נאוה יוצאת]



תמונה שתיים עשרה

[חוץ, לילה, רחוב. חזי יוצא מהבית לכיוון פח האשפה השכונתי,
הצפרדע]


חזי [לעצמו] נבלה. זורקת, לא שמה לב. מה היא חושבת
לעצמה, שדברים כאלה מרוויחים כל יום? חתיכת מפגרת. אח, חזי,
איך שאתה לוקח את הכסף, אתה זורק את הפרה הזאת, לוקח בלונדינית
משוודיה בת שבע עשרה, עם פטמות לשמיים! בחיי, זה מה שאני עושה.
רק לכייף, רק מציצות. בלי כאב ראש, בלי זיוני מוח. שתיקח זאת
את הילדים, שלא נראה אותם, יהיה לנו קצת שקט.
[חזי מטפס לתוך הצפרדע. מתחיל לחפש את הטופס בין ערימות
הזבל ושקיות הניילון]




תמונה שלוש עשרה

[חדר המחשב.  שמוליק מחפש במגירות. לפתע, מוצא את הטופס
באחת מהן]


שמוליק יש! עכשיו אפשר לחזור לנגן בשקט. רק נקרא לדביל,
שיבוא לקחת את הדף נייר שלו

[פותח את החלון החיצוני, קורא לחזי]

אבא! יש!

[מריח ריח שרוף מהמטבח]
מה זה?



תמונה ארבע עשרה

[חוץ, חזי בתוך הצפרדע]

חזי [לעצמו] מה הוא אמר?   [ מנסה לשמוע את שמוליק
שוב, כשלא שומע, ממשיך לחפש]




תמונה חמש עשרה

[בתוך הבית, שמוליק בחדר המחשב, נאוה בחדר השינה שלה ושל
חזי]


שמוליק [לנאוה, שהלכה לישון]  אמא!

נאוה [מהחדר השני] מה?

שמוליק יש ריח שרוף

נאוה של מה?

שמוליק של משהו נשרף!
[שמוליק יוצא]



תמונה שש עשרה

[שמוליק ונאוה נכנסים לסלון. שאול מתחיל לבכות ברקע. לאחר
כמה רגעים, לצרוח בקולי קולות. שמוליק נכנס מחדר המחשב, נאוה
נכנסת מחדר השינה שלה ושל חזי. הקציצות של נאוה מתחילות להישרף
במטבח. עשן ממלא לאט לאט את הבית]


נאוה מה נשרף [מרחרחת] חרא! הקציצות!

שמוליק מה, לא כיבית את האש?

נאוה שכחתי. הדלקתי את האש כשקמתי לשירותים. שכחתי לכבות
אותה.

שמוליק שיט!
[להבות מתחילות לפרוץ מהמטבח, אש גדלה והולכת מתפשטת מן
המטבח החוצא. שמוליק רץ לחלון, לחזי]
אבא! אש!

חזי [לעצמו] מה הוא אמר?

שמוליק אבא!  אש!

חזי יש? הוא אמר 'יש'? יש אלוהים!
[חזי קופץ החוצה המצפרדע, כולו מזוהם ומטונף, שקיות ניילון
נגררות אחריו. חתיכת נייר טואלט נדבקת לו לנעל. הוא לא שם לב,
רץ הביתה, נכנס פנימה]




תמונה שבע עשרה

[בית משפחת פורמן. נכנס חזי]

חזי [לשמוליק] איפה?

שמוליק [צועק בפאניקה] במטבח!

חזי ילד טוב!
[חזי רץ למטבח]
מה זה האש הזאת?
[לפני ששמוליק מצליח לענות לו]
איפה הטופס?

שמוליק מה?

חזי [תופס את שמוליק בצווארון החולצה ומנער אותו]
איפה הטופס, דביל?

שמוליק בחדר מחשב
[חזי רץ לחדר מחשב. מחפש את הטופס באקסטזה]

נאוה [צועקת] חזי! אש! אש!
חזי תסתמי, פוסטמה!
[מוצא את הטופס]
[האש מתקדמת, להבות חורכות את הקירות, את הריצפה, את
הרהיטים, שורפות את השטיח, מאכלות את השולחן בסלון, הבית אפוף
עשן]

חזי [מוצא את הטופס, לעצמו] הנה זה! ברגע האחרון!
[לטופס]
כמעט איבדתי אותך! [מנשק אותו] עוד מעט אי
אפשר היה לראות כלום!
[חזי רץ החוצה אל הסלון עם הטופס בידו, מצמיד אותו אל ליבו]




תמונה שמונה עשרה

[סלון בית משפחת פורמן. חזי עומד עם טופס הטוטו בידו, צמוד
לליבו. נאוה ושמוליק בפאניקה, צורחים, שאול נשמע ברקע, צורח
ובוכה כל הזמן. להבות בכל מקום. אש שורפת את הבית. אי אפשר
לראות כמעט כלום בגלל העשן הסמיך שמכסה את הכל. נאוה מתרוצצת
אנה ואנה, לא מוצאת את עצמה, לא יודעת איך לכבות את האש, בסופו
של דבר לא עושה שום דבר מועיל]


נאוה חזי! מה עושים!

חזי עופי מפה, מפגרת, כמעט איבדת את הטופס שלי!

שמוליק אבא, אש!

חזי שמעתי אותך, מטומטם
[לעצמו] יש אלוהים!
[רץ החוצא עם הטופס בידו]



תמונה תשע עשרה

[חוץ, חזי יוצא מהבית בריצה. הטופס עדיין צמוד לליבו. בחוץ
יש משאית מכבי אש ואמבולנס, מכבי האש פורקים צינור מהמשאית.
ליד האמבולנס עומדים סימה וגבריאל מחובקים. להבות פורצות מן
החלונות]


גבריאל חזי!

חזי מה אתה רוצה, אידיוט?

גבריאל [מתעלם ממנו] חזי, הבית!

חזי אני יודע, דביל

סימה [מצביעה על הטופס בידו של חזי] חזי, מה זה?

חזי זה? [צוחק] זה הכרטיס יציאה שלי!

סימה [לעצמה] שמונה, הא? ידעתי שיש כאן משהו
[מגיעים כבאי וחובש מגן דוד אדום]

כבאי אדוני, הכל בסדר? יש עוד מישהו בבית?

חזי מאיפה באת לי אתה?
[הכבאי רץ עם הצינור לכבות את האש]

חובש אדוני, בוא תיכנס בבקשה לאמבולנס

חזי זוז, חתיכת חרא [לעצמו] מה קרה שיש פה כל כך הרבה
אנשים? שמעו שעומד להגיע כסף, אז באו? ממני לא תקבלו כלום,
זונות!

חובש אדוני, זה חשוב מאוד שתבוא איתי לאמבולנס. צריך לבדוק
אותך, לראות שאתה בסדר

חזי אני בסדר. ואתה? בלי הכסף שלי, כנראה שלא

גבריאל חזי, מה קרה לך?

חזי [שולף את האקדח ממכנסיו, דורך אותו, מצמיד אותו לראשו
של גבריאל]

ואתה, חתיכת זבל, אל תתערב בעניינים שלי. כל היום אתה רק מנסה
לחדור, לחדור ולקחת את מה שלא שייך לך. מקנא, הא? רוצה גם, הא?
אל תתקרב אלי בכלל, או שאני מזיין לך את הצורה!

סימה חזי, די!
[חזי מוריד את האקדח, מתחיל לרוץ משם. האש מאכלת את הבית
לחלוטין. עשן ואש בכל מקום]


כבאי אני מקווה שאין אף אחד בפנים. אם יש, לא נצליח להציל
אותם. אני אפילו לא יכול להיכנס פנימה [לעצמו] ככה זה,
אנשים שורפים את הבתים שלהם ובורחים, ואני צריך לרוץ פנימה
ולשרוף לעצמי את הנשמה. ואם לא? אז אתה לא בסדר. אז אתה בן
זונה. לא עושה את העבודה שלך כמו שצריך. למות בשביל הכולירות
האלה זה פשע!

גבריאל [לכבאי] כבאי! יש שם אישה ושני ילדים! אני הולך
להציל אותם!

[גבריאל רץ פנימה]

סימה [לעצמה] נו, אידיוט או לא אידיוט?

סוף מערכה שלישית



מערכה רביעית - בה בני משפחת פורמן אינם, אבל הטופס
ישנו


תמונה עשרים

[שחר, בית ספורטוטו ישראל בתל אביב, חזי נכנס, מטונף כולו,
אחוז טירוף. הטופס צמוד ללוח ליבו, ידו רועדת]


חזי אח! איזה יום יפה! השמש עוד מעט תזרח, ואני המליונר
החדש.
[מפזם לעצמו]
מי, מי מיליונר?
אני, אני מליונר!
ו- אחד, מי יודע?
אחד, אני יודע!
אחד טופס שביד, אחד טופס שביד
שתיים, מי יודע?
שתיים, אני יודע!
שתיים לשש בבוקר, ועוד שעה לוקחים כסף
שתיים לשש בבוקר, ועוד שעה לוקחים כסף!
שלושה, מי יודע?
שלושה, אני יודע!
שלושה אנשים...
[מפסיק לשיר. לעצמו]
שלושה אנשים...  שלושה אנשים...
[חוזר על כך, ממלמל. מתיישב על מדרגות הבניין]
שלושה... שלושה...
נאוה'לה, אני מצטער
[נכנסת רוחה של נאוה]

נאוה מצטער, מה? איזה בן זונה היית

חזי לא נכון

נאוה כן נכון. בן זונה.

חזי כן, הייתי בן זונה

נאוה ועכשיו? איפה אתה עכשיו?

חזי אני כאן, באתי לאסוף את הכסף

נאוה לכסף, הא? ומה עם המשפחה שלך?

חזי [מתחיל לבכות, מחזיק את ראשו בין ידיו, הטופס נשמט
לארץ, מתחיל להתגלגל על הארץ לפי תנודות הרוח]
אני מצטער

נאוה אין סליחות ואין מחילות. סליחות ביום הכיפורים. וכשתגיע
לגן עדן תשלח לנו גלויה, אולי ניפגש. ועכשיו, לך. לך לשוודית
שלך. לך למציצות
[נאוה יוצאת]

חזי נאוה! נאוה! אל תלכי, נאוה
[רוחו של שמוליק נכנסת]
שמוליק?
[הטופס מתגלגל הרחק משם]
שמוליק אבא

חזי שמוליק, אני מצטער.

שמוליק זה בסדר, אבא

חזי זה בסדר?

שמוליק בטח, העיקר שמצאת את הטופס לך
[הטופס מתעופף ברוח ונעלם]
חזי לא, שמוליק, זה לא ככה

שמוליק אבא, אני מוכרח ללכת. אמא קוראת לי. וחוץ מזה, יש לי
את הצ'אט לסיים
[שמוליק יוצא]



תמונה עשרים ואחת

[שם, חזי יושב על מדרגות בניין הספורטוטו]

חזי [לעצמו] איזה נבלה אני. איזה חרא. מכרתי את הכל
בשביל כסף. מכרתי את המשפחה שלי, את הבית, את הכל!
[חזי בוכה בכי תמרורים, ידיו אוחזות את ראשו, הוא רועד
כולו. נכנס פקיד בית הספורטוטו]

תגיד לי, מה עושה אדם אבוד?

פקיד אדוני, נדמה לי שאני לא מכיר אותך

חזי לא מכיר? היית מכיר אותי אם הייתי מיליונר

פקיד אתה מיליונר?

חזי עוד לא

פקיד עוד לא? אתה הולך להיות?

חזי כן. יש לי את הטופס של הטוטו, הטופס המנצח

פקיד תן לי לראות
[חזי מחפש את הטופס. לא מוצא אותו]

חזי איפה הוא? הוא היה כאן

פקיד אדוני, אתה יכול לזוז בבקשה? אתה מפריע לי להיכנס

חזי חכה!

פקיד מה?
[חזי שותק]

פקיד אז תזוז בבקשה
[חזי זז. הפקיד נכנס לבניין, נועל אחריו את הדלת. חזי אוחז
את ראשו, ממשיך לבכות. נכנס איש, חוצה את הרחוב. האיש מביט
בחזי, שולף שקל, זורק אותו לפני חזי תוך כדי הליכה]

איש יום טוב
[האיש יוצא]

[חזי מביט בשקל, פורץ בגל חדש של בכי]


המסך יורד,
סוף מערכה רביעית ואחרונה








תודה לליאור בנארי על העזרה והתמיכה בעת משברים. אוהב תמיד
http://stage.co.il/a/34561







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה רק אני שמתי
לב או שצ'ארלי
צ'פלין באמת
דומה להיטלר?




מישהו משועמם
במיוחד


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/06 5:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר קליין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה