|
 במקום אחד בלה מאנשה, שבשמו איני רוצה להיזכר, חי לפני זמן לא
רב הידלגו מהללו המחזיקים חנית בנדנה, מגן עתיק יומין, סוס
כחוש וכלב קל-רגליים |
בכל פעם שאתה שומע אותה מדקלמת-לא מדקלמת, מגבבת
מילים שאין בהן אלא קצב עלום, דע שהיא מצטטת את מאיר
אריאל
ומי שעבר
באפריל,
לא יגיע עד ספטמבר.
|
שבעה ימים.
שבעה ימים ושנתיים
והאדמה רועשת
|
שישה עשר ירחים
מתמלאים ומתרוקנים
שוב ושוב
כמו הריאות שלך
|
|
|
החיים הם כמו
תירס, טעים אבל
נתקע בשיניים |
|
