לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410785

מטרופוליס, 1982

יום אחד הופיע גבר מיסתורי בביתם של פרי ווייט הילד ואימו.
הוא סיפר לאם שהמעסיק שלו בודק אפשרות לטפח ילדים שלפי השמועות
בבית סיפרם צמחו להיות מחוננים. אמא של פרי ביקשה ממנו לשתף
פעולה עם המבחן והוא התיישב מול שלוש קוביות עץ בצורות שונות
עם קרש ובתוכו חורים שעליו להתאים לקוביות.

פרי נכשל. זאת לא הפעם הראשונה שהוא נכשל במשהו. הגבר המיסתורי
עזב. למי שלא ניחש, היה זה ראס אל גול.

גותאם סיטי, 2004

משאר הבתים נשמעו קולות רחוקים של ילדים צוחקים ומשחקים.
רק בבית אחד שלטה הקדרות והדממה: ביתה של סלינה קייל בת
השמונה. ההלוויה לאביה המנוח רק הסתיימה ועכשיו הם התאבלו
ואנשים קרובים להם הגיעו לנחמם.
בליבה פנימה, סלינה כלל לא התאבלה. אביה היה שיכור ומתעלל, כך
שהיא חשה הקלה.
ליד התריסים הפתוחים, הבחינה הילדה בגבר בלונדיני שהביט בהם
מחוץ לבית במבט נוקב.
היה זה אלן סקוט.

סנטרל סיטי, 2004, כמה חודשים לאחר מכן

בארי אלן בן השמונה חצה את הכביש, בעודו קורא חוברת קומיקס על
גיבורו האהוב, "הפלאש" (הלא הוא ג'יי גאריק). הוא לא שם לב
כיצד מכונית נוסעת דהרה לעברו ועמדה לפגוע בו...
אך למזלו הרב, ברגע האחרון הופיע אלן סקוט והתרכז בטבעת שעל
אצבעו, יוצר בועה מסביב לרכב, מעיף אותו לשמיים - ומנחית אותו
ברכות אחרי שבארי סיים לחצות את הכביש.

האי, 2026

השמש עמדה לזרוח. קלארק התהלך ביער שליד המערה, כשלפתע נתקל
בסלינה, שהייתה כבר לבושה, הפעם בבגדים שמצאה ליד המעיין. היא
חייכה והתחנחנה כלפיו, פותחת כפתור או שניים בחולצתה.
"מה המצב, מר עיתונאי עסוק ממטרופוליס?" ליטפה את כתפו - והוא
נרתע בבושה.
"אתה לא רוצה לומר לי, שאין לך כל ניסיון ב..." צחקה, חושפת
טור שינים צחורות.
"כן, אני בתול", הודה קלארק באומץ.
"אז הגיע הזמן שנטפל בזה", היא נשקה לשפתיו והם רכנו ליד
המעיין. הוא ליטף את שדיה מעל החולצה ומהר מאוד הם נסחפו...

כשהתעוררו היו שניהם עירומים וקלארק חייך חיוך רחב. הוא הבין
סוף סוף על מה כולם מדברים.
אחרי שהעמיד פנים כאילו הוא משפשף 2 ענפי עץ כדי להעלות אש,
מיקד את הלייזר בעיניו והמדורה בערה.
לאור המדורה, שם לב לאדמומיות כלשהיא בירכיה ולכך שהיא שטפה את
האזור ההוא במי המעיין.
"הכול היה טוב?" שאל אותה בדאגה.
"כן, סופרמן, (לחשה את שם הגיבור שהוא מייצג), היה בינינו
כיף. קצת שורף לי בירכיים, אבל אני מבינה שלמישהו כל כך חזק
קשה להיות עדין..."
"את יודעת את הזהות הסודית שלי".
"בשביל להסתתר", צחקה, "אתה צריך יותר ממשקפים..."
"אפשר שנישן חבוקים?" שאל נבוך קלארק.
היא פרשה את זרועותיה בהתלהבות והם נשכבו זו על זה.
כשהתעוררה, גילתה שהיא שוב לבד ועל בגדיה המקופלים הונח פתק:
"לסלינה היקרה,
הנה הבגדים שלך. את האולר וכלי הפריצה לקחתי לשמירה על ידי
אנשי האבטחה של המטוס. מקווה שאת מבינה,
קלארק קנט."

היא לא הבינה גם הפעם. היא הרגישה מנוצלת...
(המשך יבוא...)