לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410443

כאן שוב חוזר מספר כל יודע

השמש שוב קפחה על ראשו של פרי ווייט והוא הזיע. כמעט כולם
הזיעו חוץ מקלארק.
"תגיד", שאל פרי את קלארק, "לא סיפרת לי שג'ים הזה עובד
ב'דיילי סטאר'?"
"לא ג'יימי אולסן הזה", התפקע קלארק מצחוק, "יש אצלנו ג'יימי
אולסן, בן עשרים בערך ועם שיניים ישרות... לא מבוגר כמו זה
שפה"
"ג'ים שאתה מכיר בכלל טס איתנו?"
"לא, ממש לא".
"האיש הזה חשוד, אם כך".

באותו הבוקר התעורר גם ברוס ויין, אבל בבונקר שבאי, שטוף זיעה
מסיוט שמבוסס על זיכרון ילדות...

גותאם סיטי, 1994
תומאס ויין יצא מהקולנוע בלוויית אשתו מרתה וילדיו תומאס הבן
וברוס. השמיים נצצו מכוכבים, ממש כמו שרשרת היהלומים על צווארה
של מרתה. באפלולית הליל הם התקרבו לשטח העיר שנמצא קרוב מדי
לסמטה.
"תנו לי את הכסף ואת היהלומים!!!", פקד עליהם בן בליעל עם
אקדח, ג'ו צ'יל היה שמו.
מרתה הושיטה את ידיה לעורפה, מוכנה למסור את השרשרת, אבל תומאס
האב הסתער על ג'ו, אוחז באקדחו - וירייה נורתה. מרתה נפלה,
שמלתה מוכתמת בדם.
תומאס האב שלף בכוח את האקדח מידיו של השודד והכה אותו באגרוף
עד שהתעלף.
תומאס הבן נשאר שם, המום ממה שהעקשנות של אביו עוללה.
ברוס ברח משם, עד שהגיע למערת עטלפים. הוא הסתתר ביניהם, למרות
שהיצורים הנתעבים (כלשונו) הפחידו אותו מאוד. הם הכו בכנפיהם
הקטנות על פניו והוא צרח.

האי, 2026
ליבו של ברוס הלם בעוצמה.
הוא קם מהמזרן שבבונקר והחליט לשים קלטת וידאו אקראית בתוך
המכשיר שחובר לטלוויזיה הישנה שפעלה שם.
"תעשיות ויין, שלום רב!!!", הדהד קולו של המדריך בטלוויזיה,
"הקישו את שמכם במחשב, תוך כדי שאתם חושבים על הדבר שהכי מפחיד
אתכם - והמדפסת שמחוברת למחשב תהפוך את הפחד למקור כוחכם".
ברוס המיוזע פעל לפי ההנחיות - וחיוך ראשון מזה הרבה זמן הופיע
על פניו, כשהמדפסת פלטה אליפסה עשוייה בד ועליה מצוייר סמל
עטלף. הוא חיכה שוב והמחשב פלט מסכה דמויית עטלף, עם פתח לפה
ולעיניים.

בשעת הצהריים, סלינה קייל ניצלה בצורה גרועה את ההזדמנות
השלישית שסופרמן (הלא הוא קלארק קנט בתחפושת) נתן לה כשהרחיק
את העשן הרעיל ממנה - וחזרה אל המערה באי, לוקחת יהלום עתיק
ויוצאת משם.
"עצרי!!!" פקד עליה איש בבגדי עור ומסכת עטלף, עם סמל העטלף על
חזהו.
"למה לי?" צחקה לו בפרצוף ושלפה אולר, מנפנפת בו באיום מול
פניו.
האיש (זה היה ברוס כמובן) תפס בכפפות את האולר ואת ידיה והפיל
את האולר לאדמה.
הם הסתכלו אחד על השנייה ופתאום שניהם נצמדו זה לזו והתנשקו.
הוא נשכב על האדמה ביער שמחוץ למערה, מניח אותה בעדינות מעליו.
היא הסירה את הגופייה ההדוקה שלה, פלג גופה העירום העליון
"מקושט" בקרני השמש וצללי הענפים והעלים. היא רכנה לעברו,
מסירה מגופו בליטופים את בגדי העור - ושוב נשקה לו.
היא ניסתה בחיוך להסיר ממנו את המסכה, אך הוא תפס את ידה
באדיבות וליטף את ידה.

כשהתעוררה, חשה ערה יותר מאי פעם ומסופקת ביותר מזה שנים. היא
קמה עירומה, בגב זקוף, השמש השוקעת מאירה על טיפות הזרע שנצצו
על ערוותה ועל החזה הזקור שלה.
היא חייכה, עד שלפתע ראתה את בגדיה מקופלים ליד העץ שלידו
קיימו משגל - ופתק היה מונח על הבגדים:
"סלינה היקרה. לקחתי את היהלום לשמירה עד שהמטוס שלכם יוכל
להמריא ומישהו אחראי ימסור אותו למוזיאון. מקווה שאת מבינה.
שלך, באטמן."
היא ממש לא הבינה. למעשה היא די רתחה...

(המשך יבוא...)

לפרק הבא
http://stage.co.il/Stories/537410786