לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410436
וכעת, בואו נסיט את תשומת הלב מגיבורי הטיסה שהתרסקה, לגבר
מסתורי שכבר 15 שנה נמצא באי הזה. ביום בו המטוס הפרטי שלו
התרסק, הציל אותו מההריסות קשיש הדור למראה ומקריח בשם אלפרד
פניוורת.
מכיוון ששניהם בעלי מזג נוח, הם התחבבו מהר אחד על השני והיו
מנהלים שיחות ארוכות אל תוך הלילה.
אחרי זמן מה, שם לב הגבר המסתורי, ברוס ויין שמו, לכך שאלפרד
הולך לעיסוקיו באי הרחק ממנו וחוזר עם בגדים חדשים ואפילו
בקבוק שמפניה לשניהם.
"תגיד", שאל ברוס כשנמאס לו לשתוק בנושא, "מאיפה התלבושות שלך
והמשקאות? אם אתה מוכן לפתוח את הנושא בבקשה..."
אלפרד חייך והתקרב אליו כממתיק סוד, עד שאמר לו בשקט: "אני
שומר על בונקר שהמשפחה שלך בנתה באי הזה - ויש בו מכל טוב.
הדבר היחידי שאני צריך לעשות כדי לקבל את כל הטוב הזה, הוא
ללחוץ על כמה כפתורים מתחת לצוהר של הבונקר כדי שהאי לא ייצור
סופות. ביום בו הייתי חולה מכדי להיות שם, המטוס שלך התרסק."
ברוס שתק. הוא תהה כיצד לעכל את התיאוריה המטורפת הזו. הייתכן
שאלו לא הזיות של זקן מבולבל?
"אני יודע מה אתה חושב, זה מטורף. אבל הכול אמת. הצרה היא שכבר
נמאס לי ללחוץ על הכפתורים, אז אני אלך לשבת בחלק אחר של האי
ואבקש ממך להחליף אותי, לפחות זמנית."
ברוס הסכים, כי מה לא עושים בשביל חבר. מאז, במשך 15 שנה, ירד
אל תוך הבונקר, לחץ על כפתורים ואיפס את המחשב בבונקר.
יום אחד, השמש בערה ולא רק בשמיים, גם בתוכו. הוא פשוט קדח
מחום וכל פעם שניסה לקום כדי ללכת לבונקר, חש בחילה איומה.
השעה התקרבה והוא קיווה עמוק בליבו שהסיפורים של אלפרד הם אך
ורק סיפורים. באופן צפוי, שהרי חוקי מרפי עובדים חזק במישור
הארצי (ואם לא להחשיב מוות קליני, אף אחד לא חזר מהמישור
השמיימי), החלה סופת טורנדו באי. הוא הקיא ואחרי זמן מה נרגע
וניגש לבונקר ואיפס את המחשב.
השמש, כדור אש רותח, נראתה כאילו היא עומדת לטבול באמבט שהוא
האוקיינוס הקריר. השמיים הוסיפו גוון סגול בהיר לכל התמונה -
ומלבדם נותר להשלמת היצירה רק מטוס שבור שהטיל צל על השמש.
ובמהרה מאותו רגע המטוס (כלומר מה שנותר ממנו) התרסק התרסקות
טראגית למדי על האי.
השמיים היו כבר סגולים כהים והירח החל במלאכת הטיפוס האיטי שלו
אל השמים.
אנשי הביטחון של המטוס (ששרדו באופן פלאי) המשיכו לתת מכות
חשמל לבארי אלן, סוכן ה-F.B.I הגוסס...
ופתאום, מתנשף ומיוזע, הוא קם לתחייה.
"כשהייתי מחוץ לגוף שלי", אמר בארי לפרי ווייט ולקלארק קנט,
"ראיתי את עצמי מהעתיד רץ על האוקיינוס כל כך מהר, שהוא יצר את
סופת הטורנדו שהפילה את המטוס שלנו. כל הזמן הוא אמר לי,
'כשהגעתי לאי לא שלטתי יותר במהירות שלי... משהו הפעיל אותי.
אולי מישהו הפעיל אותי. אני כל כך מצטער... אני כל כך
מצטער..."
