למי שמעוניין להציב את הפלאשבק של קלארק קנט בהקשר הנכון
שיקרא את
הפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410437
האי, 1986
ספינה מפוארת עמוסה בתוצרת חקלאית התקרבה למקום בו האי אמור
להימצא. השלט על הספינה חגיגי ביותר:
תעשיות קנט, תוצרת חקלאית מובחרת
ליד המפרשים ניתן היה לראות גבר בשנות הארבעים לחייו, ג'ונתן
קנט שמו - ואישה בסביבות אותו גיל, מרתה קנט, אשתו. מי שהיה
מתבונן אל רצפת הסיפון, היה רואה לידם פעוט בגיל 5, הלא הוא
קלארק קנט. לכאורה, אין יבשה באופק. רק אוקיינוס ושקיעה
מרהיבה.
לפתע, ג'ונתן אמר במכשיר הקשר: "צוללנים, הפעילו את המפתחות" -
וכעת אני (המספר) מפציר בכם לדמיין אנשים בחליפות וציוד צלילה,
בתחתית האוקיינוס, מבעבעים חמצן וחנקן - ופותחים באמצעות
המפתחות שלהם מנעולים ישנים ומאובקים שחיכו רק להם בתחתית
האוקיינוס.
בהתחלה שקוף ולאט לאט ברור יותר, הופיע האי.
הגבר, חייכן ופניו חרושות למחצה בקמטים, עלה במדרגות מהאונייה
לאי, ולצידו אשתו והפעוט.
הם ניצבו סוף סוף על האי, ברגליים רועדות מעט, שכן התקשו
להאמין שהאי הזה, ממיתוסים קדומים, אכן קיים.
לפתע ג'ונתן קנט שלף מתוך מזוודה מוט אלקטרו מגנטי - מוט שגדל
כשג'ונתן לחץ על כפתור בראשו - ומיד השתנו פני האי מחול ובוץ
לקרחונים.
הרוחות היו מעט סוערות וכל נשימה שלהם קפאה באוויר. והנה
ג'ונתן הפעיל גביש קריסטלי נדיר שחובר למחשב באי המושלג ודמות
גבר מעולם אחר הופיעה שקופה ודיברה איתם.
"כאן ג'ור אל מכוכב קריפטון, אני מת אך הידע שלי יוכל לבוא
לעזרכם. מה הבעיה?"
"הילד שלך... כלומר שלנו... הכוחות שלו יוצאים משליטה, הוא
מרים מכוניות כבר בגילו. הוא מסכן את כל משפחת קנט. הייתי רוצה
שתיקח את הכוחות ממנו".

האי, 2026
קלארק היה נסער ביותר. הוא חש כיצד הלמות ליבו פועמות כפטיש
דרכים ישן.
הוא התהלך בהליכה מהירה מהריסות המטוס לעבר הבונקר, כשפתאום
יצא משם ברוס וויין.
"אתה!!!" קרא קלארק לעבר ברוס, "כל הטיסה המחורבנת הזו בגללך!
אתה יודע שנשלחתי לצרפת כדי לבדוק מה קורה איתך, כי אתה נחשב
מת?!"
"הטיסה שלי התרסקה פה, בדיוק כמו שלך. אני מעדיף לחשוב שמדובר
בגורל, במקום להאשים את עצמי".
בנקודה זו הייתי רוצה לדלג מעל השיח העקר בין 2 הדמויות - וסתם
לציין שבסופו של דבר ברוס וויין הציע לקלארק שזה השני מביניהם
יעמוד מול הבונקר, כדי שישוגר לאי המושלג שנקרא מבצר הבדידות.
קלארק נעמד על כן השיגור, כשלפתע ראה שכל מה שיכל לראות בגופו
(כלומר ידיו רגליו והבטן) נהיה שקוף. כשחזר להראות מוצק הבל
פיו קפא באוויר ובמקום חופים יפהפיים ראה רק קרחון מושלג.
הוא ניגש לקריסטל גדול שהיה נעוץ במחשב שהיה מצופה בקרח (חוץ
מהמסך) וסובב אותו. דמותו השקופה של ג'ור-אל מהפלאשבק הופיעה
לנגד עיניו.
"בני", אמר ג'ור-אל, "אחרי כל הזמן הזה... חזרת אליי".
"אתה... האבא הביולוגי שלי", לחש קלארק כלא מאמין.
"אני אמנם מת..." חייך ג'ור-אל, "אבל כן. זו ההולוגרמה שלי.
אשמח לסייע לך בכל דרך אפשרית."
"אני... חייזר", אמר קלארק כמוכה הלם.
"נכון. צא מההלם, בחור. מה אתה רוצה לבקש ממני?"
חיוך רחב התפשט על פרצופו של קלארק.
"הכוחות שלי, שנלקחו ממני. זה מה שאני מבקש."

באותו קו זמן מעורבב, רק באי הרגיל (2026), האל ג'ורדן התהלך
באי, החולות הלבנים מכסים חלק מנעלי הטייס שלו. רעש הים הרחוק
הנעים לו את הזמן והוא חש כמרחף כשנכנס לתוך מערה באי.
הנטיפים במערה טפטפו מים על צווארו והוא חש בנעימות גוברת
והולכת, שלא הכינה אותו למראה שהכה את תודעתו. איש זקן, לבוש
בבגדים ירוקים, שכב גוסס בחשכת המערה. רק הטבעת הנוצצת על
אצבעו האירה את פניו.
ריר נזל מפיו ופניו חרושות הקמטים נראו יודעות כל.
"האל", אמר בקושי, "אני אבין סור והטבעת שלי מחכה לך. היא שמשה
אותי בנאמנות וכעת היא תשמש אותך. כוח רצון, זה מה שמניע את
הטבעת הזו - ואת זה יש לך בקילוגרמים. עכשיו, קח אותה לפני
שאמות."
האל לקח ברגש את הטבעת מאצבעו של אבין סור וענד אותה על אצבעו.
לאחר מכן אחז ברוך בידו של הגוסס - ולפתע התפוצץ אבין סור והפך
לפלסמה נוזלית, שהתאדתה במהירות. האל התרכז במחשבות ולפתע
הופיעו על גופו מדים ירוקים כשל אבין סור והוא עף בגובה תקרת
המערה. באותו זמן, בקצה אחר של המערה, נכנסה סלינה קייל, לצורך
שוד עתיקות.
"הנה", חייכה הגנבת בעודה מאבקת תכשיט (לפחות לכאורה תכשיט)
בצורת חיפושית כחולה, "בואי לאמאל'ה..."
מפתח המערה הופיע חיימה רייס, תלמיד קולג' חייכן ונמרץ, ששמר
על רוח אופטימית למרות שהוא רחוק ממשפחתו ודואג להם - והתקרב
במרץ לעבר סלינה, כדי לדרוך על רגלה.
"חתיכת @#$%", ניבלה סלינה את פיה בעודה מפילה את החיפושית,
"התכשיט שלי!!!"
"זה לא בדיוק שלך", חייך חיימה חיוך חצוף, "זה שייך לכולנו. זה
צריך להיות במוזיאון..."
הוא הרים את החיפושית, שלפתע התיזה ניצוצות חשמל והחלה לטפס
במעלה עמוד השדרה שלו.
"אייי, זה מדגדג", צחקק וזע באי נוחות. לפתע חש כאבים עצומים
שכן החיפושית התיכה את עצמה לעמוד השדרה שלו. עם כניסת ענן עשן
רעיל למערה, החיפושית בנתה סביבו חליפת שריון. האל וחיימה ראו
שסלינה משתעלת על סף הגסיסה וקפצו לעברה, מנסים באמצעות כוחות
העל שלהם לסנן את הרעלים הרחק ממנה. זה לא ממש עזר.
"תנו לי להרחיק את האיום ממכם", נשמע מעליהם גבר מעופף במדים
כחולים, תחתונים אדומים מעל המדים וסמל צהוב ובו האות S באדום,
"סופרמן לעזרתכם".
והוא שאף את העשן לריאותיו, מנפח את בטנו - ויצא משם, משאיר את
סלינה להתאושש.

ובאמצעות הטבעת הירוקה שלו, צפה בהם ממרחק כל אותה העת אלן
סקוט.
(המשך יבוא...)