לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410028
למחרת, בשעה ארבע אחה"צ, התאספו כולם בחדר של הפסיכודרמה,
בניהולו של ד"ר הנרי פיליפ "האנק" מק'קוי. הופעתו החיצונית
היוותה מעין מארג של סתירות פנימיות:
מצד אחד חיוך עדין ואצילי כשל סנטה קלאוס ומצד שני, רעמת השיער
שלו ושריריו המפותחים העניקו לו מראה חייתי במידת מה.

פיטר רעד בצד ונראה כאילו בא לו להקיא.
"התרופות... תופעות הלוואי הארורות...", מלמל.
ד"ר מק'קוי חייך ברוגע וניסה לשכנע במתק שפתיים את פרופסור
אקסבייר לקום מהכיסא.
צ'רלס קם ממקומו ברגליים רועדות, לשנייה היה יציב - ולפתע נפל
על הרצפה. אנשי הצוות הקימו אותו בחזרה לכיסאו. הוא היה נרגז
מהכישלון.
"ועכשיו", פנה ד"ר מק'קוי לחולה חדש, שישב על כיסא בקבוצה לבוש
חלוק של בית החולים, "מה שלומך דוקטור ברוס באנר?"
ברוס, כולו נפוח מכימותרפיה ושערו דליל, שתק במשך דקה ארוכה.
"מאז שעברתי בטעות הקרנה בקרינת גמא", לחש ברוס לבסוף, "יש לי
סרטן..."
"לפי הרישומים של הפגישות בינינו, אתה מוגדר גם כמקרה של פיצול
אישיות".
ברוס הסתכל עליו ופתאום נראה כאילו כוח חיצוני לו מועך את
גופו. הוא צרח.
"אתה רואה", לחש לפתע גדליה לפיטר הרועד, "שים לב איך כשהוא
צועק הפנים שלו נראות ירוקות..."
פרנק קאסל ריחף באותם רגעים בחזיונות מן העבר ופניו נראו
מוטרדים.
הוא עוד זכר כיצד, כשוטר ותיק, הגיע מוקדם הביתה. הוא נכנס
לחדר השינה, רק כדי לגלות את אשתו (הצעירה ממנו בשנים רבות)
ואת ויקטור פון דום בפגישת אהבהבים אסורה ביחד.
"אל תפריעו לעצמכם", סינן בארסיות, "שניכם עפים מפה בתוך חצי
שעה..."

ופיטר, באותו הרגע, חווה חיזיון של ההווה.
ובעיני רוחו, במימד נסתר של היקום, ישבה גברת זקנה ליד תפאורה
צבעונית של קורי עכביש.
"פיטר, אני רואה אותך ללא הכוחות שלך... נועדת לגדולות, אך
משהו השתבש...", אמרה ברגש הזקנה.
"הגברת קורים!!!", צעק לעברה פיטר, אך לפתע החיזיון הטשטש
ונעלם.

"גדליה", הוא פנה כולו אחוז חלחלה לידידו מהמחלקה, "התרופות
כמעט לגמרי שכנעו אותי שהכוחות שלי הם אשליה שהמוח שלי רקח,
אבל בקשר אליך - זה סיפור אחר. שים לב איך אתה צופה בכולם
כאילו אתה לא חלק מהמציאות הזו. אתה שייך למימד של הגברת
קורים. לך לשם..."
הוא הצביע על הקיר של המחלקה וגדליה הלך לשם, מרים את הקיר
כאילו היה טפט ונכנס למימד הנסתר שרק פיטר והוא יכלו לראות.
לאחר מכן הוא סגר אחריו את הקיר, סוגר ומתקן את החור שנוצר
במציאות.
את המימד האחר רק שלושתם (כולל הגברת קורים) יכלו לראות, אבל
כל החולים במחלקה ראו שגדליה, ששמו האמיתי היה הצופה, נעלם...
(הם פשוט הניחו שההזיה נגרמה מהתרופות או מהמוח שלהם).

חמש וחצי לפנות ערב...
המועמד לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הרפובליקנית, דוקטור ויקטור
פון דום, ישב בכורסה שבביתו, כשלפתע התפרץ, תוך שבירת הדלת,
הסנטור הרפובליקני וילסון פיסק.
"מר פיסק, לך מפה, אני אקרא למשטרה", ניסה דוקטור דום לאיים
עליו, ידו כבר על הטלפון הביתי, אך וילסון הוציא פטיש מכיס
מעילו ושבר את המכשיר לרסיסים. גם ידו של ויקטור נחבלה מעט.
"חלאה שכמוך, מפר הבטחות, הייתי אמור להיות הסגן שלך!!!",
צרח וילסון, תופס את דוקטור דום בחלוקו ומטלטל אותו. לפתע
הוציא סכין והחל לנעוץ אותה בפרצופו של דוקטור דום.
"הפנים שלי!!!", בכה דוקטור דום שעה לאחר שווילסון עזב.
45 דקות לאחר מכן, הגיעה לדירה נטשה, אשתו של ויקטור (לשעבר
אשתו של פרנק קאסל). "מה קרה לך?", נבהלה. הדם שעל פרצופו נמרח
עליה. היא הלכה הצידה כדי להקיא. כשהתאוששה כבר היה פרצופו
חבוש בתחבושת לבנה והוא עמד זקוף.
"הרגעי, נטשה, וילסון לא יצליח במשימתו. המקרה שלי רק יסייע לי
לגייס אהדה בציבור ולנצח במרוץ לנשיאות."

שמונה בערב, לכל החולים במחלקה הסגורה שיש להם משפחה וחברים -
התקבל ביקור.
"אני ממש לא רואה בך סיבה לגאווה במשפחה שלנו!!!", נזף ריד
בג'וני סטורם, "רק היום דיווחו לי שהצתת עוד פעם את חדר
העישון..."
"עזוב אותו!!!", צעקה לפתע סוזן ריצ'רדס.
"מה אמרת?!"
"אמרתי שתעזוב אותו!!!", צרחה ולפתע דחפה את הכיסא שלו כך
שייפול, "אני מתגרשת ממך, מהיחס שלך לאחי - ומהידיים הארוכות
שאתה שולח לפלרטט עם האחיות בבית החולים הזה!!!"
והיא עזבה את ריד ואת ג'וני בשיא המהירות.

"שלום, פיטר... איך אתה מרגיש?", שאלה הדודה מיי , שביקרה את
אחיינה פיטר, בדאגה.
"אני יודע שכל הפנטזיה הזו, כאילו יש לי כוחות על, היא תוצר של
המוח החולה שלי. התרופות עוזרות לי מאוד להשתחרר מזה, אני חייב
תודה לצוות פה. רק חבל שהתרופות גורמות לי לבחילה".
"ואני חושבת", ליטפה הדודה מיי את ראשו, "שכל העניין שלך
בכוחות העל התחיל כאשר לא הצלחת להציל את הדוד בן מהשודד שרצח
אותו".

השעה תשע בערב.
כולם התאספו בחדר המשחקים. פיטר שיחק מונופול נגד פרופסור
אקסבייר והאחראי על חדר המשחקים, נורמן אוסבורן. הם בדיוק
הטילו קובייה על עיר שברצונם לשלוט עליה.
"פיטררררר", דיבר אוסבורן ולפתע פרצופו נראה מפלצתי וירוק,
"אני אשלוט בקרוב לא רק על משחק המונופול הזההה, אלא על כל
העולם..."
פיטר ברח משם כאחוז דיבוק...

לפתע, פנה היצור המכונה הצופה לתעשיין המאושפז טוני סטארק, ישר
אל תודעתו המיוסרת:
"פסססט", לחש הצופה לאוזנו של טוני, "משהו קרה במציאות לפני
שהכול השתנה, משהו ששכחת... אתה חייב להיזכר בהמצאה שלך".
טוני שלף מכיסו מכשיר הולוגרמות משופר, ששכחו בבית החולים לקחת
ממנו - ולפתע הוקרן עליו שריון מתכתי משופר, מסתובב על צירו,
בחלל החיצון. הוא החל בתהליך ההיזכרות...

השעה עשר בלילה.
בחושך הלילי, נראתה צלליתו של ויקטור פון דום, כשהוא במראהו
החיצוני המבעית, ללא התחבושות. הצללית הופיעה לפתע במשרד שהיה
פעם שלו - וצללית של אקדח הופיעה בידו - כשירה בגבו של דוקטור
אוקטביוס.
לאחר מכן, ללא רשות חוקית, הוציא את הקסדה מהרובוט מרבה
הרגליים שבן גרים בנה - וחבש אותה על פרצופו...

עכשיו, כולכם תעצרו את הזמן - ותסתכלו על פניו של טוני סטארק,
שמתחיל להיזכר. תסתכלו גם על פניו של דוקטור אקסבייר, ששותה תה
כשלפתע הוציא מהתה כפית עקומה מבלי שעיקם אותה בידו. הסתכלו על
האחות אנה מארי, שלפתע שינתה צורה ונראתה כמו ההומלס ברוק
לוגאן. הסתכלו על פיטר, שרועד בחדרו. הסתכלו על כולם ודמיינו
שמופיע מעל כולם שעון שסופר לאחור:
הבחירות לנשיאות ארצות הברית, עוד 20 ימים נותרו...

(המשך יבוא...)
לפרק הבא
http://stage.co.il/Stories/537410272