לפרק הקודם
http://stage.co.il/Stories/537410007
כאן ברוס וויין וננשכתי ע"י קילר קרוק. השנה 2066. אני לא בטוח
שאני גוסס, אבל אם שידורי המחתרת ייפסקו, תגיעו למסקנה הברורה.
אני שומע מאחורי פסיעות מאוד לא ידידותיות, אבל לא של התנין
האנושי ההוא, מדובר במשהו אחר

ברוס הרים את שולי גלימתו מהשלולית והוסיף לרוץ. השמיים היו
כתומים ירקרקים. האדמה הייתה בצבע זרחני. לא הרבה פרחים הוסיפו
לצמוח שם. הוא רקע ברגליו על רצפת בטון שהגיע אליה. העננים שטו
בשמיים במרחק רב זה מזה - ובין צבעי השמיים ואפרוריות העננים
הוא נתקל גם בעשן שחור, מהמאפיינים של הזיהום שהיה בעיר גם
טרום ההפצצה הגרעינית.
לידו התהלך כלב מוכר, שהשתעל נשורת גרעינית.
"היי, קריפטו", ליטף ברוס בקושי את כלבו של קנט והשתעל דם,
"אין לי אוכל בשבילך..."
את האגרוף שחטף ברוס לאחר מכן הוא קיבל בהפתעה מוחלטת. רגע אחד
הוא ליטף את כלבו של סופרמן ופתאום סופרמן היה כולו עליו,
משתמש בסלע מחודד (קריפטונייט) כדי לבתר את בטנו של באטמן.
באטמן תפס את הסלע באחיזה איתנה, לפני שיעמיק לתוך בטנו. עיניו
של סופרמן בהקו באפלה.
"קלארק", אמר בנימה של חמלה, "אתה חולה מאוד... הרובוטים פיזרו
לך קריפטונייט אדום ישר לתוך הראות. זה משפיע על ההתנהגות שלך.
בקרוב לא תוכל לסגת ממה שאתה עומד לעשות לי".
הוא הניף שבר ראי קטן למול פרצופו של קלארק.
"מה נהיה ממני", גנח סופרמן, "תהרוג אותי עכשיו..."
ולפתע הוא שלף את הקריפטונייט, ועף משם לכל הרוחות.
באטמן קם משם, משתעל דם על סביבותיו. הוא עדיין חי, אבל לא ידע
אם ישרוד את הלילה.

הסוף
לתוכן העניינים
http://stage.co.il/Stories/537410012