לא כל אדם נפגש ומבלה עם מיליונרים. ואנחנו הכרנו זוג. וגם
בילינו במחיצתם שלושה שבועות כיפיים ומעניינים!
הכל התחיל מהפעם ההיא, שבעלי היה חולה ונשאר בבית-אחד מהמקרים
הנדירים האלה-שכן הוא היה שרוף על עבודה ונאמן בצורה קיצונית
לחוקים הלא כתובים של הקבוץ ובהם החוק החשוב ביותר: תן את כל
מה שאתה יכול בעבודה, ועוד יותר. הנאמנות שלו לעבודה היתה כמעט
כמו של חרדי לרבי שלו. ולא פעם גם קיטרתי לו על כך.
הסיפור מתחיל בתקופה לא תאמן שעדיין לא היה מחשב בכל בית.
למעשה-ברוב בתי הקיבוץ לא היה אחד כזה. דינוזאורים אמרנו? כן!
ולא מזמן. כ20 שנה לפני היום הזה; יום אחד אמר ועשה. צריך
מחשב! החליט-וקנה.
מאז, היה משוטט לו ברחבי המחשב כשאני עוד נשרכתי מבחינה
תקשורתית אי שם מאחור.
הוא החל להתכתב באופן מאד צפוף עם מישהם אי שם ברחבי העולם
ובילה בכך שעות
אחר צהריים אחד, כשישבנו בנחת עם הקפה והעוגה שלאחר העבודה אמר
לי: אנחנו נוסעים לארה''ב, לבני הדודים שלי.הזמינו אותנו לפסח.

פערתי את הפה בחוסר אמון. אבל כן, זה היה נכון.
ההזמנה הזו נפלה לנו טוב שכן החלטנו כבר לנסוע לטייל בחו''ל,
כיוון שכבר מלאו לשנינו מעל 60 ושמענו  מחברים וקרובים נסים
ונפלאות על חוויות שחוו במקומות רחוקים, מראות שראו, הרים
ויערות שחצו, נהרות שעברו, והסקרנות בערה, וחששנו שלא נספיק
לעשות ולראות דבר מלבד להיות קבוצניקים. היה טיול אחד אי שם
במרחקי העבר-1976, הטיול של היסתור: 'אירופה הקלאסית' וזהו.
לאחר ההפרטה החלקית מאד בקבוץ ב1985 או משהו כזה,  ובגלל היותו
מנהל ייצור היו פתאום כמה שקלים בבית, וזה היה המשהו שמאד
רצינו לעשות ברגע ההוא. הכי רצינו. הילדים כבר גדלו וזה היה
הזמן.
בעצם הסיפור האמיתי הוא על הקרובים האלה,שהזמינו אותנו, מתחיל
שנים רבות קודם, בארץ רחוקה אחרת: רוסיה.
הסבא של בעלי, שהיה חייט, ועני מרוד נישא לאשה. עליו נאמר שלא
הספיקו לו המעות שקיבל כשכר אפילו ל'מיים לקאשה'-כמאמר הפתגם
היידי. כלומר הכסף שקיבל בתמורה לעבודתו בחייטות, שבגללה נעדר
כל השבוע מהבית - הוא נאלץ להתגורר אצל המעסיק שלו, והשאיר את
זוגתו עם 5 הילדים שנולדו להם לבדה - הספיק רק למים של דייסת
קוואקר. הם היו עניים להחריד. עוני עד מוות, כפי שהיה אי אז -
עד לפני כ100 שנה, באירופה.
ובכל זאת נולדו להם 4 בנים ובת-שנמסרה למינקת בכפר.
עם מות האם בת ה27, מרעב וחולשה, הילדה בת השנה הוחזרה לביתה
ונפטרה גם היא מרעב כעבור שבועיים. אך 4 הבנים הללו שרדו
איכשהו והגיעו לבגרות, וכשרק יכלו-נסעו לחפש את מזלם באמריקה.
שם, אחרי תלאות רבות ושנים רבות, הצליחו לעלות ברמה הכלכלית;
אחד מהם שהיה כלכלן אקדמאי הגיע  להיות מיליונר ויועץ כלכלי
אפילו של דונאלד טראמפ, ולפניו-של קלינטון. אחר נהיה לסופר.
כל זה קרה יותר מאוחר. אבל בינתיים, האב שנותר עם 4 ילדים
קטנטנים נישא לאשה נוספת שלא ילדה לו ילדים ואחרי מותה -לאשה
שלישית, וזו ילדה לו עוד 3 ילדים, שהאחרון בהם היה אביו של
בעלי, ליאון.
בבגרותם ניסו 3 האחים הללו-ששמרו, הם ואביהם באירופה, על קשר
מכתבים רציף עם אחיהם שאותם בקושי זכרו, ושעתה גרו בארץ בה
הזהב מתגלגל ברחובות, לנסוע ולהצטרף לאחים הגדולים; אלא
שבינתיים סגרה כבר אמריקה את שעריה. כך שבמקום לאמריקה  הגיעו
שלושת האחים האלה, בתחילת המאה העשרים, לארגנטינה.
כל זמן שהשלוחה הארגנטינאית של המשפחה- 3 האחים  הצעירים היו
בחיים, נשמר הקשר הרופף עם אחיהם בארה''ב, (ועם האב ברוסיה כל
עוד היה בחיים).
כשנפטר אבי בעלי, זמן קצר לאחר שבנו עלה ארצה עם חבריו לתנועת
הבונים, הצטרפו האם האלמנה והאחות לקבוץ, והקשר הזה גווע, וכך
גם כתובות ושמות הבני-דודים האמריקאים. במשך 40 שנה לא היה קשר
עם הענף האמריקאי של המשפחה.
יום אחד ישב בעלי, שהיה חולה, מול המחשב, ובדעתו עלה לחפש את
קרוביו מעבר לים. הוא הכניס את שם המשפחה ומספר פרטים מזהים
אחרים-שמות 4 האחים, שם המשפחה, עיר הולדתם, שם האב, למחשב
ושלח ברחבי הרשת
הוא קיבל כ-300 תגובות מאנשים ששם משפחתם כשם המשפחה המקורי
שלו. הוא סינן והשאיר את היותר סבירים מביניהם, וענה להם במעט
יותר פרטים מזהים
ויום אחד בישר לי: מצאתי. קיבלתי תשובה:  
we are the cusins  
מי שהרימה את הכפפה היתה בתו של בן הדוד של בעלי. בן הדוד כבר
נפטר אך היא וקרובים אחרים ידעו על המשפחה הדרום אמריקאית ועל
הצאצא שהיגר לישראל.
הקרובה הזו היא אשתו של המיליונר הנזכר למעלה. זוג שעלה כלכלית
בכוחות עצמו בכח השכלתם האקדמית-שכל אם יהודיה נתנה אז לילדיה
בשונה מילדי עמים אחרים;  מבני חייטים עניים ומהגרים יהודים
מאירופה  לבעלי רכוש רב.
החלה התכתבות שנמשכה שנה, ויום בהיר אחד הודיע לי: הוזמנו
להתארח בפסח אצל הקרובים שלי באמריקה!
טוב, והשאר הסטוריה. שלנו, כזוג. נסענו, ביקרנו, קיבלו אותנו
כל כך יפה, התארחנו בבית הקרובים; הם לקחו אותנו באופן אישי
לטיולים בהם  הכרנו מעט את האיזור, את העיר לוס אנג'לס,
מוזיאונים מיוחדים: לבעלי חיים נכחדים-מדינוזאורים ועד
יבחושים- שהשתמרו בזפת הנפט במאגר בוץ שחור ומבעבע, שיש בתוך
לוס אנג'לס והינו מאגר בלתי נלאה למאובנים שלמים לגמרי של חיות
שנכחדו מהזעירות ביותר-מיקרוסקופיות -ועד דינוזאורים;
מוזיאונים לאמנות, ואתרים מעניינים-הרובע הסיני, המונומנטים
האדריכליים הנפלאים שיש בלוס אנג'לס; הפגישו אותנו עם סעיפים
אחרים של המשפחה. לקחו אותנו לבית הנופש שלהם ליד הים, בו הם
נופשים בסופי שבוע; ביאכטה-לשייט;
בימים שבילינו בכחות עצמנו, נסענו ללאס ווגאס לגיחה, ודווקא עם
מנחם זילבמן כנהג שאני 'חלבתי' ממנו סיפורים על הבוהמה
התל-אביבית שהיה מקורב אליה בנעוריו.
אפילו נכנסנו איתו כ100 ק''מ למכסיקו-לא כ''כ רחוקה מלוס
אנג'לס- בקיצור-קצת כמו אלף לילה ולילה למבוגרים.
http://stage.co.il/Stories/537386146
(איך פגשנו את מנחם באמריקה)
טוב, בסוף שבנו ונחתנו...אלא מה-בקבוץ הקטן שלנו ליד הגבול.
והשאר יסופר בתולדות המשפחה.
https://www.youtube.com/watch?v=CcPzzx937iU&t=350s
דודי והילה מטיילים באמריקה