איך פגשנו את מנחם זילברמן באמריקה
טוב, אז ככה זה היה:
הוזמנו לביקור באמריקה, לוס אנג'לס, אצל משפחת קרובת משפחה של
בעלי, אותה גילה מחדש אחרי 40 שנה של נתק משפחתי.            
                                                     
לא שהיה לנו קשר עמוק עם השלוחה הזו של המשפחה.
למעשה, אבי בעלי שמר על קשר עם אחיו למחצה בארגנטינה, עד שהוא
נפטר בגיל 59. 4 אחים גדולים אלה -שאבי בעלי לא הכיר, כיוון
שהיגרו לאמריקה בנעוריהם,  לנסות את מזלם, נולדו לסב מאשתו
הראשונה, ואבי בעלי-מאשתו השלישית, שנים רבות לאחר מכן.  קשר
המכתבים  נשמר עם הסב באירופה כל זמן שחי,  ועם האחים הגדולים
שלו במשך כל חיי אבי בעלי, כך שבעלי ידע עליהם, על שמותיהם, שם
המשפחה, בערך היכן הם מתגוררים. כשבעלי -אז נער בן 20-עלה לארץ
נפטר אביו.  והקשר נותק אז.
על אותו עניין סיפרתי ברשימה אחרת ששמה 'המיליונר הראשון שלי':

http://stage.co.il/Stories/537381873
בקיצור, אנחנו נמצאים בלוס אנג'לס, המשפחה המארחת משתפת אותנו
גם בסופ''שים שלהם ליד האוקינוס, לשייט ביאכטה שלהם, עם המשפחה
שבאה לבקר, לוקחים אותנו למוזיאונים מעניינים. לסיבוב באתרים
מפורסמים באיזור-למשל מאליבו-איזור השחקנים-איש איש סגור
בטירתו מוקפת הדשא והחומה-ביתו-מבצרו (האם הדשא הגדול, המשותף,
בקיבוץ, לא יותר נחמד התגנבה מחשבה למוחי...) כל זה בשבועיים
שהתגוררנו איתם. בשבוע נוסף היה התגוררנו אצל האח של המארחת,
שגם הוא גר בל.א. אבל מצבו הכלכלי לאין ערוך יותר גרוע.
בשבוע שגרנו אצל האח חיפשנו דרכים למלא את הזמן בהיעדרם ומה
כדאי לראות. הוא ואשתו עובדים-בניגוד לנו שהיינו בחופשה
מהקבוץ.
תכנית אחת-היתה לנסוע ללאס ווגאס-אי אפשר לפספס את עיר
ההימורים המופלאה עם המלונות שהם בגדר 'אלף-לילה ולילה מבחינת
ההידור והגיוון. כך שמענו. עין לא ראתה. דובר על יומיים שנבלה
בין הלוך ובין חזור. נרשמנו.
קיבלנו הודעה שהאוטובוס שהיה מיועד לקחת את הקבוצה שבחרה כמונו
לבקר-בטיול מאורגן-בלאס ווגאס לא כשיר, כך שהם שולחים אותנו
במספר מוניות פרטיות. האחראי אמר: במכונית אחת נוהג מנחם
זילברמן...
קפצתי: המנחם זילברמן?
מנחם זילברמן.
-זה מ'גבעת חלפון אינה עונה? זה שהיה בלהקת הנח''ל? שהשתתף עם
שולה חן בשלאגר המוסרט 'ואלס להגנת הצומח'? ששיחק ב'חדוה
ושלומיק? ב'שלאגר'? שעשה ערבים עם קטעים קומיים שהוא עצמו
כתב?
כנראה! (בארה''ב לא מכירים את העבר של כל נהג של מונית, גם אם
הוא ישראלי, ואפילו שחקן וכותב מוכר בישראל)
קפצתי על המציאה: אנחנו! אנחנו עם זילברמן! (היו עוד ישראלים
בקבוצה ללאס ויגאס, אבל נראה שאין כל כך הרבה משוגעים לעניין
שזוכרים-בייחוד אם הם צעירים מאתנו בכמה שנים טובות-את מנחם
זילברמן. לא היתה התקהלות ליד המונית שלו. אבל מצאנו שותף
לנסיעה-עוד אדם אחד.
כמה שמחתי! מנחם זילברמן ייקח אותנו! איתו ניסע  כל הדרך ללאס
ווגאס! הזדמנות היסטורית לשאול על העולם הזה של הבוהמה שהוא
היה חלק ממנו זמן לא קצר. תמיד בערה בי הסקרנות.
לא זיהיתי כל כך בקלות באדם השמן שניגש למונית את השחקן הרזה
ואיש התרבות שהיה גם נשוי לדורית זילברמן הסופרת -מפורסמת
בזכות עצמה ויפהפיה,
ובכלל, מה הוא עושה כאן כנהג מונית? אמנם מזמן באמת לא שמענו
עליו-לא שזה נורא הטריד אותי-כל אחד חי את חייו על פי דרכו.
אבל פתאום כאן, כנהג? ועוד שזה המקצוע שלו כאן! נהג! לא כותב,
לא משחק, רחוק מאד מכל מה שקשור ב'תרבות ישראלית!!
בקיצור, התיישבנו במכונית שלו, ו-נסענו.
על מה לא תיחקרתי אותו? על כל המי ומה בבוהמה של אז. זה לא כל
כך נחמד כמו התדמית שלו, ההיא יותר  יפה בסרטים מאשר בסרט...לא
זוכרת. במידה מסוימת נראה לי שהוא חש צורך לספר לנו בדיחות
וסיפורים יותר מאשר אני 'לחלוב' ממנו מידע .
הוא סיפר לנו שאין בישראל מי ששומר על האינטרסים שלו: שלא כל
כך מגיעים אליו הכספים שאמ'י אמורה לשלוח על כל הצגה בטלויזיה
או במסגרת ציבורית אחרת של קטעים שהוא משתתף בהם, ושאם היה
צריך לחיות מזה אז...
סיפר שבהמשך הביא גם את הוריו וילדיו לכאן, והוא מבסוט על אף
שהוא 'רק' נהג. שהתנתק לגמרי מחייו הקודמים והוא מרוצה ממה
שהוא עושה. מתפרנס-בישראל תחרות קשה, יום עסל ויום בסל כמאמר
הפתגם הערבי.
בדרך עשינו הפסקה במסעדה בה היה הכל מוקדש לזמר אלביס
פרסלי-החל מתמונות, פסלים-יפים, יש לציין, אולי גם המפיות עם
ציור שלו, השולחנות, המאפרות, הכל היה בסימן אלביס. ובסגנון
שנות הששים. כאילו לא עברו שנים. מדהים.
בווגאס נכנסנו למקום בו ניתן להמר-כמובן-וכדי שלא 'נסתבך'
כספית המרנו 10 דולר במטבעות משחק של 5 ו-10 סנט, המון מהם. עם
זה ניתן לספק את יצר המשחק הרבה פעמים, במספר מכונות-ועדיין לא
להפסיד את המכנסיים-ויש גם אפשרות להרוויח אפילו 200 ו-500
דולר בהימור אחד מהסכום הפעוט הזה. מובן שזה לא קרה-אולי
הרווחנו כמה סנטים, אבל לפחות סיפקנו את הצורך ב'חווית המשחק
וההימור'.
לא זוכרת היכן ישנו שם. אולי הסתובבנו בין האתרים הללו כל
הלילה וחזרנו למחרת.
עשינו איתו סיבוב בבתי-קאזינו מדהימים-החל מזה שנראה כמו רחוב
וינציאני, ששמיו כחולים תמיד-יומם ולילה, ותעלת מים עוברת בו.
והבתים האיטלקיים שלצידו-הכל בקאזינו עצום ויפהפה.  ובאחרים,
פירמידה, אולי מגף, לא זוכרת. מה שרק יעלה הדמיון-מישהו כבר
הקים שם קזינו כזה. יפים מפוארים, עם גנים ירוקים ומושקעים,
נסענו כמה שעות בין המבנים והרחובות הללו, שהאורות המנצנצים
והפרסומת העצומה בגדלה, בגיוון שלה וביפיה שלא נגמרת יומם
ולילה,
ובכל שעה -יום ולילה-יש מלא אנשים סביב שולחנות ההימורים.
כשהגענו ללוס אנג'לס, לפני שנפרדנו שאלנו אותו אם יש אפשרות
להשתמש בשירותו גם מחר
סיכמנו על תשלום-לאחר ששאלנוהו אם יש לו רעיון מה אפשר לעשות
מחר-כלומר לאן לנסוע. להרים, הוא ענה, נגיע עד ליער סקוויה,
בדרך נעבור אגם מלאכותי שנוצר מלכתחילה במטרה לבנות סביבו עיר
נופש-מה שאכן קרה. עיר שלווה, יפה ומטופחת, ליד אגם כחול באמצע
שומקום. ובסוף גם נגיע לאתר סקי-נגיע לא לתוך האתר אלא מהצד,
דרך היער, שגובל ממש במסלול הסקי. כמובן. בטוח נוסעים!

וכך היה. היה יום מדהים, עברנו את העיר היפה ליד האגם, עלינו
עם הג'יפ שלו שהיה מאד גאה בו, עם המכשיר ניווט שלו-היה מאד
שמח במכשירהg.p.s הזה שקנה לאחרונה בכסף רב, וש'ניווט אותו לכל
מקום כולל הסמטה והבית שבו התגוררנו, בשוליים של ל.א.-לא מקום
מרכזי. נסענו עם בוקר-קבענו שעה והוא היה שם ב-7 על הדקה כמעט.
נסענו כל היום, עם הפסקות ביער הסקוויה-עצים גבוהים, היינו
מבודדים שם-לא היה איש מלבדנו, וכלה במסלול הסקי שנשתרע ממש
למרגלותינו. היה יום מקסים וכבר סיכמנו על היום שלאחריו-שהציע
שניסע למכסיקו.
מכסיקו? כן, למה לא, ניסע ועוד נספיק לחזור באותו יום!
למה לא? (כמובן שסיכמנו על מחיר והוא לא היה בשמיים אפילו
לקבוצניקים. הרי כל טיול שהיינו שוכרים היה 'עולה לנו'.)
נסענו קילומטרז' די גדול תוך שעברנו איזורים כפריים, נכנסנו
למתחם בו היו קרוונים מכל מין בגודל, קשה להאמין כמה גדול השטח
בו ניצבו הקרוונים הללו, וכמה גדולים ושונים היו הקראוונים:
כאלה שאפשר להגדיל לגובה, לרוחב, (הגדלה-כמו אקורדיון-לשני
הצדדים) ואחורה, היו כאלה שהיו ממש בגודל דירה. גםלגובה.הוא
סיפר לנו שפנסיונרים אמריקנים לא מעטים, שהפנסיה שלהם לא
גדולה, קונים קרוון, מחסלים את דירתם באמריקה, ועוברים לגור
במכסיקו שם יוקר המחיה הרבה יותר נמוך, ועושים גיחה לארה''ב,
עם הקרוון, לביקור משפחתי-פעם או פעמיים בשנה. כך
שהכסף-שבארה''ב לא היה מספיק אפילו למחיה-מספיק להם ברווחה.
בדרך נכנסנו גם לחנות תכשיטים -זולים בהרבה מאשר בארה''ב-לא
יכולתי לעמוד בפיתוי; עצרנו ליד חוף ים וגם עשינו שם סיבוב,
ראינו כלבי ים רובצים על החופים, ואח''כ, בלי בעיות נכנסנו
למכסיקו. נסענו עוד 100 ק''מ פנימה, לאתר מוגבה בסלע שחור,
לחוף ים  בו הים משתבר אל החוף ויוצר מחזה מרהיב של נד מים
שמשתבר למיליוני רסיסים-שאנחנו, בתוך מערה שהגענו אליה בתוך
ההר-ראינו דרך פתחים בסלע, ורסיסים נתזו גם עלינו. מקום מרהיב.
היה בחוץ שוק יומי גדול מאד, בו מכרו בגדים, תכשיטים, אוכל ומה
לא. כמובן שקנינו מאכלים מכסיקאיים טיפוסיים-גם כדי לנסות וגם
כי איך לא נכיר  את המאכלים המקומיים שם.
מכסיקו שונה הרבה מארהב-רואים שהאנשים הרבה יותר עניים, הבתים,
הדרכים,  בלי שום קשר למה שקורה מעבר לגבול; כמובן הכל בעצתו
של מנחם. שידע היכן לקנות, היכן לעצור, ולקח אותנו למקומות
המעניינים בדרך.
ביומיים בהם לא מילא תפקיד כנהג של חברה, היו השיחות הרבה יותר
נינוחות, יותר אישיות, ו...בקיצור, היתה זו חוויה שמבחינתי לא
תישכח.
חשבתי: בטח כמונו, יש עוד ישראלים שהיו שמחים לנסוע איתו
-דווקא איתו, לטיול. אמרתי לו: היית יכול להקים סוכנות שלך,
שתיועד במיוחד לישראלים. הרבה ישראלים זוכרים אותך והיו שמחים
לטייל דווקא איתך!
את רוצה להיות סוכנת שלי בישראל?
סוכנת! בתור בדיחה זה היה בסדר גמור, אני הרי לא מסוגלת אפילו
לשווק את עצמי!ובכל זאת חשבתי לעצמי שהרעיון של הסוכנות עם שמו
עליה לא היה רע.
בסוף הטיול ביקשנו-וקיבלנו ממנו את כתבתו והטלפון-שאם ניקרה
עוד פעם לארה''ב ולאיזור, אולי נבקש דוקא אותו כנהג. כמובן.
עברו שנים. הפתק עם הכתובת עוד שמור אתי. לא נסענו שנית.
היה לי חבל-כששמעתי על מותו של זילברמן, גם כי חלק מגיבורי
נעורי הלך איתו, כמו עוד רבים וטובים...

https://www.youtube.com/watch?v=KPi6--Wni5M&t=1468s   בשניה
0.20 בערך והלאה כלומר ממש בהתחלה