|
מה שאמרו עינינו לרוח
טפיפות קלות הדף
רשרוש עלים של קיץ
מרחבי הגן הנעול.
במקום בו ארץ ישראל ישנה
צעדנו ברגלים יחפות
הנה האדמה טובה לגופנו
דם יזע ודמעות.
במצעדי הראווה של השחר
היו שפתינו קפואות מבע
פסלים שקופי רגש
פלדות מחוסמות הכרה.
כמו קופים בהצגה
היינו פוסעים על גדר התיל
לבבותינו מפוחמי אהבה
נפשנו עטורת דגל.
|
|
|
אולי כדאי לכתוב
את זה יותר
גדול?
כי לא נראה לי
שכולם הבינו.
קומיצה ביום
הולדתו ה-18
לוקה בהתקף
סנוביות כשקורא
את הטקסט הקטן
בתחתית העמוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.