|
והייתה הדרך סלולה לפנינו
אבק עוכר עדשה
רקמת החיבור של הזמן
הנה אנו על ספינה ללא שם.
והיו המים רבים לפנינו
שלל דגה כסופת עור
ידיי מלחים מיוזעות דם
תרנים חלודי אופק.
בזהב ניצבע השחר
ערפילים זכי שמש
קרניים טובות הכרה
פנינים בוהקות טל.
והייתה ידינו משגת
את כול אשר ניסתר היה
ראי השעה מאחרת
המילים נהפכות לצורה.
|
|
|
נמאס לי שכולם
מתחזים אליי.
פועלו של בועז
רימר- זה האמיתי
ולא מתחזה כמו
כל השאר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.