אני אקום בבוקר
ואחליק את שערי המתולתל,
אבהיר במשחה את עורי השחום,
אחנוט במחוך את גופי הרופס,
וארים בחזייה את חזי הנפול.
את המחלה הראשונה אסתיר בין שדיי
ואבלע כדור למחלה השנייה.
את צלקותיי אחביא תחת צמידים
ואת כתם הלידה תחת שרשרת.
ורק כשלא אוכל לזהות יותר את עצמי במראה
אצא לעולם
ואציג:
אני.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.