ב':
שתיקת החצרות אל שלהי צהריים מאובק בחום קיץ,
נוטפת שיירי עלים דרוסים
אל סמטות אחוריות.
הדומיה של יופייך היא כבת הצחוק שנותרה להיתלות מעל האח.
-
בת קול תבער אל שירך, כעצים חורקים ברוח.
לקראת ערב, נאון חלוש מסנוור אחרית הבריאה.
-
חלומות פריכים. את משחיזה ציפורניים -
לדלות פירורי אדם מבעד לקליפות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.