לפעמים אני מתפלא
שבכלל עוד זוכרים אותי.
לא שציפיתי שישכחו,
פשוט...
כל כך הרבה זמן עבר
והכול מסביב כל כך השתנה,
גם אני.
ואולי לא.
אולי רק גדלתי
והדברים נראים אחרת
בגובה הזה.
אם אראה אדם מוכר
ברכבת או ברחוב,
מישהו שלא ראיתי
כבר הרבה מאד זמן,
סביר להניח שלא אגיד לו שלום.
אפילו אשתדל לא ליצור קשר עין.
זה לא שאני בן אדם לא נחמד,
או שונא את כל מה שסביבי,
פשוט...
כל כך הרבה זמן עבר
וכולם מסביב כל כך השתנו,
גם אני.
לא יהיה לנו על מה לדבר
וזה סתם יהיה מביך.
ואולי גם הוא
לא רוצה אותי.
מתחת לחלון חדרי
קורים בלילה כל מיני דברים:
חתול שחור
מתהלך בחצר,
מרשרש בעלי הגויאבה היבשים.
ואולי זה קיפוד
שמזדחל שם באמצע הלילה.
כל הציפורים
ישנות בקניהן על העצים,
ממתינות בסבלנות
לשחר המתקרב.
אופנוע חולף,
צורח.
השכן מלמטה
דופק עוד בחורה.
ושוב העיניים.
תמיד אותן עיניים.
(עיני הלילה)- http://stage.co.il/Stories/537265264
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.