שברי זיכרון מן הסיפור:
"אנג'י דיאן בריסקל רצתה מאז ומתמיד לעוף. היא הייתה יושבת על
אדן החלון ומביטה בציפורים המנפנפות במשק כנפיים אצילות,
מרחפות ברחבי השמיים הבוערים באור השמש הבוהק. אנג'י הייתה
מהלכת ברחבי החדר עם מראה מתחת לראשה המופנית כלפי מעלה, הייתה
הולכת ומביטה בה ומוליכה את עצמה שולל שהיא בעצם הולכת על
התקרה במקום על הקרקע. בעוד שילדות אחרות בגילה היו חושבות על
איזה חולצה יפה הן קנו לאחרונה או עם מי הן ירקדו במסיבת כיתה
הבאה, אנג'י הייתה שוקעת אל תוך עולם פנטזיה של פיות
ומלאכים..."
"...פעם אחת היא טיילה לה ביער הקסום, שואפת את ניחוח הפרחים
המענג, מקפצת מעל לסלעי הנחל הכחלחל לכיוון הקשת המסתתרת
באופק. כשהגיעה אליה לבסוף, מתנשמת ומתנשפת, נשענה עליה בכובד
גופה הקטן ונאנחה, מנסה להחזיר את נשימתה חזרה לריאותיה.
כשנגעה בה לראשונה, אבק זהוב התפזר וגרם לה להתעטש שוב ושוב,
ומאחוריה נשמע קול ציחקוק. אנג'י סובבה את ראשה לאחור כדי לאתר
את מקור הצחוק, אך לא ראתה דבר. עוד קורטוב של אבקת קסם חדר
לאפה הקטן והיא התעטשה בשלישית, מעוררת ציחקוק נוסף מכיוון אחר
של היער. 'נהנית מהקשת האליגיירית?', אמר קול מצייץ מעבר
לשיחים..."
"...'זה יפהפה!' היא הכריזה לדג.
'אכן. אך לא זה מה שרציתי להעניק לך', אמר הדג בחיוך מסתורי.
'אז מה כן? מה כבר תוכל לתת לי?', שאלה בעיניה הנוצצות.
'את רואה שם במרחק את מגדל העץ הגדול שמתנשא אל-על, שם, במרכז
עצי הפרי, זה שסביבו מתרועע מרעה הצאן?', שאל הדג.
'כן! כן!', אמרה אנג'י בהתרגשות.
'כל שעלייך לעשות הוא לטפס עליו, לחשוב על הדבר שאת הכי רוצה
לעשות, ולזנק ממנו אל הייעוד שלך'.
'ומהו אותו הדבר?' שאלה, על אף שכבר ידעה את התשובה.
'לעוף', חייך אליה הדג ונשף על פניה את אבקת הקסם..."
|
