את כל האושר המזוייף הזה
קשרתי לך
בתוך צלופן ורוד מתעתע
בחוץ הוא גועש וצבעוני
בריחות לונה פארק וים
אבל בפנים
לוקות בו תולעי הגורל
עיבשושי מילים גנובות
שלא כהרגלך, את כותבת לי מילים
מספרת שעייפת מלקרוא, שאת יושבת
על כורסאת קורדרוי ירוקה, מעבר לים, כולם
מדברים במן הגייה מוזרה, והחדר, קצת מזכיר לך
את הבית, אבל לא ממש, הקירות מקושטים בחלונות עם
וילונות בצבעי ארגמן, מחלקם נשקף לך ים כחול, מחלקם את משתקפת
אל עצמך
"עייפתי, עייפתי מלקרוא, אני גואה, עם הים, במקום שבו הירח מלא
בכל לילה, ותוהה, אם כמו בבית, כשאכבה את האור הכל יעלם"
http://stage.co.il/Stories/527824
|
