שלומית נכנסה לחדר שלה והניחה את הילקוט על הרצפה. לקחה מגבת
גדולה מהארון ונכנסה לחדר האמבטיה. שלומית התפשטה, זרקה את כל
הבגדים לארגז הכביסה, תלתה את המגבת בצד, ופתחה את ברז המים.
כעבור מספר דקות החדר הפך למטושטש בגלל האדים שהתפזרו לאטם.
שלומית חייכה ועמדה מתחת לזרם המים החמים שלטף את כל הגוף שלה
ברכות. הזמן כאילו עמד מלכת. טיפות מים קטנות וגדולות זלגו
מכתפיה של שלומית עד לציפורניה. והיא, מביטה על רגליה היחפות,
חולמת שהיא מתחת למפל מים ענק שלא מפסיק לזרום. הגוון של השיער
שלה נהיה קצת יותר כהה, והתלתלים כמעט ולא נראו. היא הרימה את
ראשה כך שהזרם נפל לה על המצח, ומשם עד לקצוות השערות.
היא לקחה סבון נוזלי ולחצה על הבקבוק כך שקצת סבון הגיע אל היד
השניה שלה. היא הסתבנה ואחר כך שוב שטפה את עצמה. ואז היא לקחה
קצת שמפו מבקבוק אדום עקום שכתוב עליו באותיות מדויקות Shuki
Zikri, וגם כתוב עליו "לתלתלים מושלמים", ובתנועות עגולות מרחה
את כל השיער שלה. זה לקח לה לפחות חמש דקות. אחר כך שוב שלומית
עמדה מתחת זרם המים הנעים, ושוב היה נדמה לה שהזמן עומד מלכת.
לעמוד כך במים ולא לחשוב על כלום.
כעשר דקות לאחר מכן, שלומית יצאה מהמקלחת עם המגבת הגדולה
כרוכה עליה מבית השחי ועד לברכיים.
|
