גל מגיע לחניית הבניין, שתי הידידות שלו ברכב. השלושה ממתינים
שאגיע אליהם ונוכל לצאת להנות מעוד יציאה של סופ"ש אביבי
ונעים. אני בדירה יחד עם שני הבלשים...
אלה האחרונים יושבים בסלון מתבוננים סביב, כאילו מחפשים למצוא
סימנים שיספרו להם על שארע בדירה לפני ארבעה ימים. סערת הרגשות
שבתוכי לא חולפת, כשלפתע מצלצל הטלפון...
"נו... נ' אנחנו נמצאים מחוץ לדירה, אתה בא?"
"גל, תכנס עכשיו אלי לדירה" אמרתי לו בקוצר רוח.
"אבל למה? אני עם ידידות כאן, נו תגיע..." התעקש גל.
"תיכנס לדירה, אני אסביר לך כשתגיע פנימה" עניתי וניתקתי את
הטלפון.
דפיקה חלשה נשמעת בדלת, גל נכנס פנימה ומבחין בשני הבחורים
החסונים העומדים במרכז החדר, אומר שלום לכולם, כשהמחשבה העוברת
בראשו שאלה שני חברים שלי. אני מיד פותח ואומר לגל שאלה שני
בלשים שהגיעו לעצור אותנו לאחר תלונה שהוגשה ע"י רונית בחשד
לאונס. גל לא ממש מבין מה קורה, חושב שצוחקים עליו, כאילו
מישהו רוצה למתוח אותו ולראות איך יגיב.
"אתם בטח צוחקים, חחח איזה קטעים אתכם. טוב, לא נבהלתי. אפשר
לצאת עכשיו, הידידות מחכות ברכב" אומר גל.
"שנינו בלשים ואף אחד לא צוחק איתך, תמצא פתרון לידידות שלך...
אנחנו לוקחים אתכם עכשיו לתחנת המשטרה" אמר ארני הבלש.
טל הבין שהעניין רציני והתקשר בזריזות לחברו הטוב שיבוא לקחת
את הרכב והידידות חזרה לביתן. נכנסתי לחדרי, הורדתי מעליי את
המדים, רואה את דרגות הסרן הבוהקות מורכבות היטב על כותפות
החולצה... חושב בהלם שאולי לא אזכה עוד לענוד את הדרגות, דרגות
שזכיתי שיחשוף אותם הרמטכ"ל דאז, שאול מופז, לאחר שסיימתי את
קורס החובלים בהצטיינות.
לבשתי ג`ינס פשוט, חולצת T ארוכה ויצאתי מהחדר. הבלשים הציעו
שאקח גם ציוד לשהייה ממושכת. סירבתי בתוקף ואמרתי להם שבטח
נגיע למקום, ניתן עדות קצרה וישחררו אותנו להמשך חיינו
הרגילים.
"טוב" אמרו הבלשים, שהציעו לנו כמה סיגריות שאולי יעזרו בשהייה
במהלך המעצר.
לחלק 4 -
http://stage.co.il/Stories/492772
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.