לא אסרב,
אחבוק
את נהירת הצבע העז מכל
אסמן את שבילי הכאב
בסלע הבוטה
שנועד לברוא סימנים בנפשי
חריצי אפסות ידי
להושיע
האינות
היא שיש להיאחז בה
ללטפה כתינוקת מחמדים
לאמצה לחזי
ולשתוק
אני נעה ברחם החושך
מעגלי הקסם סוחפים אותי אל תוך בועה
נינוחות השלווה מציפה
העצב מחייך אלי בליטוף רך
ירחים מלאים עוטפים את החושך ברחמים רבים
מראים לי
את המופלא
זרועות הרוך מצמיחות בי
מעטפת שקופה
מעגלי חזון נוהרים פנימה
מעוף נפשי כקלילות תחרה מרפרפת
נושקת לכמיהה
מבודדת
מסתירה עצמה במחשכים
עיגולי מציאות חושפים שמש בוהקת
ואופק מסתורין
מחכה
| 