חתיכות קטנות של פלסטיק וכסף על הרצפה
אם לא הייתי יודעת
הייתי חושבת שפיזרת על החדר אבק פיות
ושוב שברירים
מנסה לאחות קלטות אכולות אבק
שברי צעקות ודיסק של אדמה קטנה רועדת
אקסטרים קלוז אפ על ידיים ארוכות אצבעות
מרסקות עיגול כסוף מחורר
סלואו מושן על התפזרות החלקים בחדר
כמו זירה, חצי לי וחצי לך.
אחר כך הזיכרון הופך חלקיקים ורדרדים
ואיך העורקים התרוקנו

שלוש שנים חלפו. אסור להתגעגע
לזרועות ארוכות ולבנות
וחום ילדותי דקיק
צנוף לידי בשבת בבוקר
היה אז מותר למחות דמעות בשרוול

היה מותר לומר לך
שאמא ואבא לא אוהבים
אז אי אפשר שמישהו אחר כן



לעופר. ככלות הכל.

לינק לשיר "זירה", המתקשר לכאן מאוד
http://stage.co.il/Stories/147244