ילדה קטנה צריכה חבר.
גדול כזה, חכם כזה, שיודע הכול כזה.
שילמד אותה משחקים חדשים
וידבר אתה כמו שמבוגרים מדברים
ויתחפש אתה ויתחבא אתה
ויראה לה איך בונים מגדל
ויסביר לה למה השמים כחולים
ומתי הים מסוכן
ולמה אנשים בוכים לפעמים
גם אם הוא בעצמו לא בטוח.
ושיקרא לאימא כשהיא נופלת.
ילדה גדולה צריכה חבר.
שיאהב אותה ויקשיב לה ויבין אותה.
שיספר לה על מקומות רחוקים ויפים
שבהם הכול אחרת לגמרי
אבל בעצם כולם אותו הדבר,
וזה בסדר, גם פה ועכשיו זה נורמלי
וגם היא בדיוק כמו כולם.
ושיבטיח להיות גם מחר,
אם במקרה היא לא תרצה להיות לבד.
אישה קטנה כבר צריכה פחות חבר.
היא יודעת לספר לעצמה ניחומים,
ולהאמין לעצמה,
ולהאמין בעצמה.
אישה קטנה צריכה מישהו,
שגם כשאומרים לו שוב ושוב ושוב
שהכול ממש ממש בסדר,
הוא יבוא ויחבק ויגיד שיהיה טוב.
ושזה בסדר להיות חלשה לפעמים,
לפחד לפעמים,
לבכות לפעמים,
אם יש ואם אין סיבה.
ושאם היא רוצה ואם לא,
בשבילו,
היא תמיד תהיה הילדה הקטנה
שלו,
ושאבא תמיד אוהב ללא תנאים,
גם אם הוא לא תמיד פה ליד.
|
