גופה העירום משתכשך במים הצלולים, בינות לרסיסי האור
המנצנצים. תנועותיה מציירות עיגולים עיגולים על פני אדוות
הבריכה וצחוקה הקטן משתובב בין שפת המים אל הסלעים והעצים. רוח
קל נושב לו בצמרות וגלים קטנים משחקים בין האור והצל, בין
אצבעותיה למים המלטפים. לעיתים פלג גופה העליון מבצבץ מן המים
ומרצד בתנועות קלות כריקוד של אפסרה- רקדנית שמיימית. במחזה
צלול של שכרון, נדמה כאילו היא אינה תלויה במאום ובריכת המים
נושאת אותה בחופש ושחרור. עולמה כולו נמס ומתמלא בטוהרם של
המים, ומתגשם כריקוד במראה הבריכה.
אני נכנס אל המים. זרמים וגלים בלתי נראים מערבבים את
תנועותיי. לוקחים אותי אל מחוזות אחרים. מכל תזוזה של גופי
נוצרים עיגולים עיגולים על פני המים השקטים, אני נותן לזה
לקרות ומפקיר את חושי להתמוססות. אט אט מפרקים המים את כל
המשברים ואני נעשה קל וגמיש. המים נעים ומתערבלים, מציפים
גואים ושופלים, אני יכול לחוש בתנועותיהם של כל צמחי המים
והדגים הקטנים, בתנודותיהם של ענפי העצים, בפכפוך על חלוקי
האבן. המרחק בין ויולט וביני מתבטל. מעומק הבריכה ועד אלי אני
מרגיש כל תנועה ותנועה על פני אבריה. אט אט אנחנו קרבים
ומשתלבים יחד לתנועה אחת. ויולט, אני, המים, הסלעים, העצים,
הרוח, השמים, הכל אחד. אנחנו עושים אהבה.
איני יודע כמה זמן חלף. אולי כמה ימים. הבריאה כולה נפרשה
לפנינו במלוא יופיה. הזמן שחלף הראה לנו כיצד צומחים עשבי הבר
השוטים, והעצים הגדולים ירוקי העד. העלים מפיקים חמצן לנשימה,
החרקים והציפורים מאביקים פרחים, שהופכים לפירות טובים למאכל.
הסלעים והאדמה, משען ומזון לשורשים צמאים, ומקבלים בחזרה את
הגופות המתים בסגירת המעגל. חיות השדה בגלגול מתואם, שותפות
לריקודי העונות. המים והאויר, שאינם חדלים לזרום, כמנועים
אדירים לשבשבת החיים והמוות. ובחלוף הלבנה על פני כיפת השמים,
מסובבת הארץ את השמש ליום ולילה, וכוכבים כוכבים ממלאים את
התוכן שבריק. בתוך כל זה היינו אנחנו. אנושיים בעדן.
-"אושר", אומרת ויולט ומביטה בי בעיניים צוחקות.
| 