בס"ד

- בשמת?
- מה?
- יש סיפור חדש בבמה חדשה!
בשמת קמה ממקומה וניגשה למחשב. שערה היה אסוף הפעם. לקוקו.
כרגיל, נראתה מדהים.
- עוד פעם של ההוא?
- כן. ההוא.
שתיהן גיחכו.
- כבר כמה פעמים זה הופיע בדף שלו? בחורה עם חצאית ושרוול
ארוך...
-עם שסע או בלי?
הן  שוב גיחכו.
- מה עם הסיפור עלינו? זוכרת?
- מה, ההוא מהתקופה של המשאל בליכוד? בסדר. הוא חשב שהוא צוחק
עלינו. אבל מי הסכים לחתום בשביל לדעת אותנו?
- לי האמת היה נחמד. ולך?
בשמת הסתכלה על עינת בקרירות והיא קצת נלחצה.
- את זוכרת שעשינו את זה בשביל ארץ ישראל ולא כמו הבנות
המופקרות, ששוכבות סתם כי הן אוהבות את זה. ושזה רק סיפור!
- בטח. אז... איך היה  לך?
מבטה של בשמת הפך רך וחולמני.
- היה טוב. בעצם, רק איתו שכבנו. ליתר מצצנו ועשינו ביד.
- מה, אז גם את היית...
בשמת שמה אצבע לפיה.
- אבל שלא יתפוס מזה תחת. מה הוא חושב, שאנחנו לא יודעות שום
דבר? לא ראינו סקס והעיר הגדולה? איה ושירלי?  
- נכון!
- רק שאצלנו לא מדברים על זה כל כך ולא תוקעים את זה בפרצוף
כמו אצלם. בשמת עיוותה לרגע את פניה היפות. נו, אז על מה
הסיפור?
- משהו בבית ספר. שומר ותלמידה.
- דתית?
- כן.
- איך לא?
- מה יש לו?
- אולי זה כמו הקטע של הבנים אצלנו עם חילוניות?
- אממ. אולי.
- כמו אח שלי. הוא נורא אוהב כשיש הפגנות בתל אביב. עושה לו
משהו, כל החולצות בטן והמכנסונים של הצפוניות. מין מעניין אותם
תמיד, עם או בלי כיפה.
- כנראה. אבל זאת בסיפור החדש היא אחרת. לא בדיוק מהסוג ש...
- מה? היא חושבת שלערבים מגיע משהו?
- היא טיפוס יותר אינדיבידואלי, לפי מה שקראתי.
- עינת, את נהיית נורא מתוחכמת מאז הסיפור ההוא.
- תודה!
- את קראת את השיר שהוא כתב לפני הסיפור עלינו?
- לא. איפה זה?
- זה לא באתר. אפילו לא ביצירות לא מקוונות.
- אז איך את יודעת?!
חיוך עלה על שפתיה של בשמת.
- מה שהוא יודע עלינו זה כלום לעומת מה שאני יודעת עליו.
- יפה שהוא כתב בהתחלה שאת נראית מדהים.
- כן, הוא לפעמים נורא מתוק... והוא הבטיח לי שהוא ישמור אותנו
צנועות הפעם.
- מה עם מדורת השבט? את באה?
- נראה. את שמה לב כמה שהתחילו להתעסק איתנו? במיוחד בקולנוע?
- נכון.
- תראי מה זה, אסי דיין, יהודה לוי, חני פירסטנברג, מאיה
מרון... פתאום כולם נהיו כמו סניף של בני עקיבא בפתח תקווה או
עפרה. מה יהיה? בסוף עוד עופר שכטר ישחק בסרט על חוות מעון את
יהושפט תור.
- אולי זאת אתחלתה דגאולה?
בשמת חייכה במרירות ונענעה בראשה.
- מקסימום אתחלתה דבתולה. פשוט נמאס להם לכתוב על עצמם ועל
החברה החולה שלהם, אז מחפשים את הבתולות האחרונות ואת המכרז של
ערוץ 2. וזה סרט שלא הכי מפרגן.
- אולי זה טוב? יותר מראים על החברה שלנו, יש יותר פלורליזם.
וגם עשה את זה מישהו מאצלנו. שמעתי יש בסרט הזה קטעים נורא
חמודים!
- אולי. שיהיה.
- ומה איתו? איך הוא בעינייך?
- מי, ההוא שכותב אותנו? היא משכה בכתפיה. יש לו תסביכים, מתחה
את ידיה אחורנית לחזק את הקשר בשיערה. הוא מעריץ דוסיות, כולל
מתנחלות בגי'נס ושיער אסוף, אבל לועג לכל הימין... הוא גבולי,
אבל כל הכבוד על ההקרבה.
- איזה הקרבה?
- תחשבי על זה. עכשיו יכתבו עוד פעם שזה לא מצחיק, בנות דתיות
לא מדברות ככה, איפה המסר. כאילו שאנחנו הצעצוע הפרטי של מישהו
ואסור לכתוב עלינו בלי לקבל רשות בכתב או שאנחנו צריכות לדבר
כמו בגמרא וערוץ 7 . פאק. אני אדבר איך שבא לי. את יודעת מה,
הוא חולם על דוסיות? אז? קצת חמוד, קצת מעצבן. אבל כל אחד
והפטיש שלו.
- השם ירחם.
- כן, בדיוק. זה קצת מחמיא, בדרך מופרעת, שהוא כל כך אוהב
להסתכל עלינו, לחשוב עלינו ולכתוב עלינו ככה. והוא מת על
המחמאות האלה! הוא מת שאיזה אחת כמונו תשים את הראש שלו על
הברכיים שלה או אפילו תדבר איתו ועדיף אחת מהסוג של
דתיה-הומניסטית-סוציאליסטית-אינטלקטואלית-שאוהבת ילדים
ואירוניה ולהיות מלנכולית. סך הכל, ילד טוב ירושלים. לפעמים
הוא מעורר אצלי אמפתיה. אבל הוא גם עולה לי על העצבים עם הדעות
שלו... מה לעשות, היא נאנחה. הוא מורכב מדי ומתוסבך. כמו הרבה
מאלה שכותבים וכמו כל שמאלני טוב. את יודעת, הוא כנראה מאלה
שרוצים דווקא מה שהכי קשה להשיג. לא יהיה לו קל.
- אז אולי בסוף תחזירי אותו בתשובה?
- אולי. אבל זה לא יעזור. במקום שמאלני מתוסבך הוא יהיה דוס
מתוסבך. זה הגורל שלו, לטוב ולרע. הוא גם חולם שכבר ישלחו לו
תגובות שהוא עוכר ישראל ומלא שנאה עצמית. שזה קצת מופרע ונורא
אינפנטילי, בעצם.
- אז מה הוא צריך לעשות?
בשמת שילבה את ידיה והביטה במחשב.
- ללכת עם האמת, לא משנה כמה היא מורכבת ומה יגידו ולכתוב מה
שהוא מרגיש. לא לפחד. אולי הוא עוד יגיע לאן שהוא רוצה וגם לא
יזיק לשים איזה בס"ד קטן למעלה. בשבילנו. יאללה, פיהקה. נקרא
את זה אחר כך. זה ארוך נורא. היא ליטפה ברוך את ידה של עינת
ואז אמרה: אז הולכים לסרט או למאהל מחאה?


עינת ובשמת הופיעו לראשונה ב:
http://stage.co.il/Stories/343912
והסיפור המוזכר על ידיהן (רק למי שיש סבלנות רבה):
http://stage.co.il/Stories/344432