קצת נוסטלגיה, קצת חוסר שביעות רצון, אולי הגיע הזמן לטפל בשיר
הזה טוב יותר (אני מקווה).

בלי הפסנתר המשוגע, השיר נשאר ריק מדי, אז הכנסתי תזמורת נעימה
ברקע וקול לא נעים אחד שלי.

שיר בוסר, תקופה אחרת, הייתי חייב לו איכות גבוהה יותר.

הייתי קוברת אותך
בחלקת קבר מפוארת
כחזותך ובגדיך
מצבה לבנה

מחפה על שקריך
מניחה אבנים קטנות
לכל דקה שליבן
התכווץ ובכה
מאטימות מילותייך

קדושת המקום מטהרת
טומאת מעשייך

לו יכולה הייתי
לקחת מהן זכרונך
להאכל על ידיי
תולעי השכחה
אך לא

דמעותיי מרטיבות עיניי
ולא את המת מבכה אני
אלא
את החי


מילים: ליה ליה (אין שני לה). עשתה לעולם חסד והחזירה את
היצירות שלה: http://stage.co.il/Authors/14581
שירה: איילת גבאי (נגמר ודי). עשתה לעולם חסד ומצאה זמן לשיר:
http://stage.co.il/Authors/27542
כל השאר: בועז שוורצמן (אין אפילו חרוז גרוע). לא עושה חסדים,
בע"מ.