אבל זה היה עוד לפני שקרה הכול.

לפני שהתחילה יריעת העלילה להיקשר, ולהיצבע, ולהתערסל, ולהסתבך בסלילים של
אובדן. עוד לא פגשתי אותם, עוד לא שברתי את ליבה של זו שבארץ וליבי שלי עוד לא
נסדק בתמורה.

השמש המקסיקנית צחקה, ושיניה אור צהוב, ההרים הירוקים עליהם התפנקה פרקדן
העיירה סאן קריסטובל, היו בגוון טורקיזי שלא יתכן, האנשים חייכו זה אל זה
כאילו חזרו כולם כרגע מגובשים ממשימה שהייתה גם מסוכנת וגם עדינה וגם שופעת
טוב. כולם מסביב נגנו מוזיקה, או צחקו, או קנו תוכי מהמוכר המוזר ושחררו אותו
לאוויר הכחול, וזוגות אכלו ליצ'י אדום ומשפריץ, או נתנו כמה פרוטות לשני
הילדים שעמדו באמצע הרחוב ליד משקל שטוח והעניקו שירותי שקילה לעוברים
והשבים.

ולאוויר היה גם ריח של עוגה ביום שישי וגם צבעים של M&M, וממש ממנו בקעו
צלילים.


שחזרתי בראשי שוב את שיחת הטלפון ההיא עם עמיחי, לפני כמעט חודשיים, זקנה
מהקיבוץ שלו שחולה מאוד. נכדה אבודה שנעלמה כשהייתה קטנטונת. מסר אחרון
ממקסיקו. ואם אתה כבר שם, אולי תעיף מבט. הרפתקאה מה אכפת לך. מה כבר יכול
להיות, תבדוק, והכי הרבה, אתה לא מוצא כלום, שכח מזה.

ואני, מה ידעתי שמלאך הגורלות כבר מת מצחוק למעלה, שבדיוק עכשיו, במשחק הקלפים
האין סופי שלו עם המזל, הוא קיבל ג'וקר.



לפעמים יקשה על אדם להשחיר בכתב סדור את לובן המעשים, ויקל עליו לפזר את
סיפורו ברסיסים דקים.
מובא כחלק מסדרה - http://stage.co.il/Authors/45019