תאוקריטוס זימר בשרעפיי
על שנות הדבש ומשאלות יקר
אשר תגשים יד-חסד, יד-אוצר
תשורה לבני תמותה, זקן וטף.
ובשפתו העתיקה הגיתי,
כשמבעד לשטף דמעותיי
את שנות חיי הנכאות חזיתי,
וכל אחת צל מטילה עלי.
עודי בוכה ודמות נסתרת חשתי
מושכת מאחור בשערי
קול אדנותי אמר כשנאבקתי,
"מי בך אוחז ?"  "המוות."  "לא. נחשי!"
ובצליל פז הנעים את התשובה,
"לא מוות הוא כי אם האהבה".

(Elizabeth Barrett Browning (1806-1861
המקור:
I thought once how Theocritus had sung
Of the sweet years, the dear and wished-for years
Who each one in a gracious hand appears
To bear a gift for mortals, old or young
And, as I mused it in his antique tongue,
I saw, in gradual vision through my tears,
The sweet, sad years, the melancholy years,
Those of my own life, who by turns had flung
A shadow across me. Straightway I was 'ware,
So weeping, how a mystic Shape did move
Behind me, and drew me backward by the hair;
And a voice said in mastery, while I strove,
'Guess now who holds thee?' --- 'Death,' I said. But, there
The silver answer rang, --- 'Not Death, but Love.'

ראו גם: http://stage.co.il/Stories/382119