אם נכנסתם לכאן לפני שקראתם את 'לימונדה' אז צאו מכאן, כנסו
ל: http://stage.co.il/Stories/329211 , קראו וחיזרו לכאן. אם
כבר קראתם, התעלמו משורה זו.




כובע מטבח יקר שלי.
אני כותב עלייך היישר מהלימונדה שלי.
שונא ימים כאלה!
למרות שעכשיו קצת נרגע, מקודם היה ממש בלאגן.
לא מהסוג של הבלאגנים שיוצאים בצווחות התלהבות מפיהם של אותם
אנשים שמתהדרים בשרשראות ובגורמטים כבדים ומנסים להתאבד בחנק
ע"י חולצות גולף עבות.
בלאגן מהסוג המעצבן.
בלאגן שישב שם בצד בחיוך ערמומי, הסתכל איך הכל שליו ורגוע
וחיפש את הרגע הנכון לזנק.
זה היה בזמן שדיברתי עם המתוסבכת בטלפון.
אז הוא זינק.
המלצריות התחילו להציק.
הטבחים התחילו לנג'ס.
והיא?
פאק!
היא יכולה ליהיות מעצבנת לפעמים!

כובע מטבח יקר שלי.
בוא נחזור קצת בשנים...
כיתה י'.
הייתי מאוהב בה חזק.
לא במתוסבכת...
בה...
את המתוסבכת לא הכרתי באותה תקופה.
ממש הרבה זמן הייתי מאוהב בה.
באחת השיחות שלנו בטלפון התעצבנתי עליה וניתקתי לה בפרצוף.
הפעם הבאה שהיא ענתה לי היתה מאוחר יותר בערב.
היא כל כך כעסה עלי.
היא אמרה שלנתק למישהו בפרצוף זה אחד הדברים הכי רעים ומזלזלים
שאפשר לעשות.
לא... לא נראה לי שהיא אמרה לנתק בפרצוף...
אני כמעט בטוח שהיא אמרה לנתק בפנים.
טוב, זה היה מזמן.
הזיכרון שלי גם ככה לא בסדר.
אני רק זוכר שמאז החלטתי שמי שמנתק לי טלפון בפנים בעצם מנתק
גם את הקשר איתי.
המתוסבכת ידעה את זה.
היא אפילו אימצה את התורה הזאת ממני.
הסברתי למתוסבכת שיש בלאגן בעבודה.
פאק!
היא יכולה ליהיות מעצבנת לפעמים!
אמרתי לה שאני אנתק ולא אכפת לי מההשלכות.
היא ממשיכה לעצבן.
ניתקתי.
שיהיו לה חיים נפלאים.
איזה משפט בנאלי לניתוק של קשר.
"שיהיו לך חיים נפלאים"
והופ.
זהו.
דרכים מתפצלות.
מעניין אם החיים ממשיכים ליהיות אחלה...
חיים נטולי לימונדות.
אחרי זה עוד בלאגן.
יום עבודה מסריח.
שונא כאלה!
אבל עכשיו בסדר.
רגוע.
שליו.
הוא בטח שוב יושב לו שם בצד עם החיוך הערמומי שלו...

כובע מטבח יקר שלי.
אני תוהה אם זה בכלל מעניין אותך.
היית יכול להתחמק מכל המעמסה הזאת אם רק השיער שלי היה קצר.
לבוס שלי נמאס למצוא שיער ארוך ומתולתל בתוך האוכל.
לא שזה קרה הרבה פעמים.
אבל נמאס.
ואני תמיד אומר שהרבה יותר מרגיע למצוא באוכל שערה ארוכה
ומתולתלת מאשר שערה קצרה ומתולתלת.
בקושי מזמינים עכשיו אוכל.
לא קשור לשיער שלי.
באמת שלא קשור.
ככה נראה לי...
אבל אנשים שותים.
הרבה!
ערימות של כלים נערמות.
אנשים מנסים לשטוף את הלימונדות באלכוהול.
או שאולי הם מנסים להקהות חושים אל מול רשימת השירים הבלתי
אפשרית שהפאב מנגן היום.
עוד לא שמעתי פה דבר כזה.
קשה.
קשה לאוזן.
לא מבחינת המוזיקה.
מבחינת המעבר מסגנון לסגנון.
מז'אנר לז'אנר.
בלתי אפשרי!
תשתו, תשתו.
עדיף לכם.
תערמו ערימות של כוסות.
טבח שהוא גם שוטף כלים...

כובע מטבח יקר שלי.
מצטער שדווקא אותך בחרתי מבין כל הכובעים בקופסה.
כותב עלייך הרהורי יום.
ולילה.
בקרוב אני אחזור הביתה ואעביר את הכל למחשב.
אני בטח גם אנגן לי ברקע את הקאבר ש"תולעת קברים" עשו ל"מאבד
את דתי" רק כדי לאזן את האוזן אחרי היום.
אחר כך אתה תמצא את עצמך מקומט.
זרוק בתוך הפח בחדר.
משם תעבור לפח בחוץ עד אשר יבוא האוטו זבל.

כובע מטבח יקר שלי.
שיהיו לך אחלה של חיים.