מול שפעת הפסגות וההר, אני עומד קטן כמו עכבר.
מול כל הצבעים השונים המראים כי למדבר עשרות פנים,
חש את הטבע הבילתי מיושב,
יופיו של מקום פיראי שלא נושב.
מקום בו צלילי הדממה, חודרים עמוק לנשמה.
וכשנגינת חליל אי משם נשמעת,
במקום נסתר בנפש היא נוגעת.
כשעומדים ורואים הכל כל-כך קרוב,
איך אפשר לחשוב שהמדבר הוא רק צהוב???
אמנם כתבתי את זה על המדבר, אבל זה נראה לי מתאים גם לפה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|