New Stage - Go To Main Page

מרדכי האשורי
/
מסכנות 2004

לאחר שחזרו מהפרסומות הקהל באולפן מחא כפיים והמצלמה התמקדה
בחיילים בשורות הראשונות ובשלטים הגדולים "אין כמו מסייעת
גולני" ו"מורן תחכי לי בתשע בכניסה" ואז עברה המצלמה למנחה.

"טוב, אז אני שמח שחזרתם אלינו. אתם זוכרים שאנחנו במסכנות
2004, התוכנית היחידה שנותנת צ'אנס לכל אחד מהשכבות המעוכות.
אנחנו נותנים סיכוי לכולם, אפילו ללא יהודים. נכון שזה יפה
מצדנו?"
שריקות ומחיאות כפיים.
"אפילו לחרדים. אפילו לתאילנדים. לערבים... לפעמים. לא יותר
מדי. אנחנו באים לעזור לכולם. ובלי פוליטיקה. למה נמאס כבר
לכולנו לחשוב על פוליטיקה. ונמאס כבר לחשוב."

הוא ניגש לקהל ופנה אל אחת החיילות:
- "איך קוראים לך?"
- "דקלה מרינסקי."
- "ומה את אומרת?"
- "שיהיה אחלה ושהכל יהיה נהדר ושכבר יפסיקו להראות רק מה
שרע."
- "את צודקת. וואלה את צודקת. ומה את עושה?"
- "אני?"
- "כן."
- "אני חיילת באזובי."
- "איפה זה?"
- "זה בגדר ההפרדה קטע 50/201. ליד ג'נין."
- "ומה חוץ מזה?"
- "יש לי חבר במחסום 442 של דיר אל בלח. אפשר ד"ש?"
- "בטח."
- "יניב אני מתה עליך!"
- "ומה חוץ מזה?"
- "אני נערת ליווי."
- "אחלה. נותנת את הנשמה עד הסוף. תמשיכי ככה מותק!!!"
מחיאות כפיים ושריקות.
- "ועכשיו אנחנו עוברים למה שכולכם מחכים."

לאולפן נכנסה אשה מבוגרת לבושה סמרטוטים.
- "איך קוראים לך?"
- "רינה."
- "ומה שלומך רינה?"
- "לא כל כך טוב."
- "כן, אני רואה. אין כסף, הא?"
- "אין."
- "למה?"
-"לא נעים לי לספר."
- "בשביל זה אנחנו פה. כולם פה ובבית מתים לשמוע אותך."
- אבל אני לא רגילה..."
- "מאמי. בשביל זה את פה. יאללה."
- "טוב. אז קודם כל לא שילמו לי משכורת כבר ארבע שנים... לקחתי
הלוואה בשוק האפור ועכשיו אנחנו חייבים חצי מיליון דולר."
- "כן. מחריד. וחוץ מזה?"
- "יש לי בת נרקומנית. בחורה מקסימה. פשוט אין לנו מקום גמילה
בסביבה. זה נורא שלמשטרה ולאף אחד לא אכפת..."
- "נכון, נכון. זוועה. ומה עוד? תשפכי הכל. אל תשאירי בפנים."
- "לבעלי יש שפיכה מוקדמת ולחץ דם גבוה."
- "זהו?"
רינה השפילה מבט.
- "רינה! מה זה צריך להיות? שכחת את הדבר החשוב ביותר! ואני
רוצה להזכיר לך, שעד עכשיו לא ריגשת אותנו."
- "יש לנו בן שנהרג בעזה. אתמול קיבלנו את מה שמצאו ממנו."
והיא הוציאה מהכיס צנצנת קטנה.
- "תראי למצלמה הזאת. כן. שיראו איזה בני אדם יש שמה. לא
להאמין מה שהם עושים לנו. למה??? לפעמים נראה לי שאנחנו יותר
מדי מתאפקים... בגלל שאנחנו יהודים וזה... מתי נגיב..."
- "זה ימשיך ככה עד שהמזדיינים בוואשינגטון יתנו לנו סוף סוף
לגמור איתם!" נשמע קול מהקהל ואחריו היה פרץ תשואות.
- "די. לא נעים חבר'ה. אני מבין והכל אבל טלוויזיה, אתם
יודעים. כל הכבוד רנה! תרמת את שלך לקיומו של עם ישראל והרווחת
עוד נקודות בדרך. אז מה אומרים השופטים?"

בפאנל, שבו ישבו נציג בתי התמחוי לישראל בע"מ, כתב כלכלי
מ"הארץ", נציג משרד האוצר, נציג פורום של miskenim.co.il וריקי
גל התלחשו ביניהם.
- "תגידי רנה, למה הסמרטוטים?"
- "ככה אמרו לי לבוא."
- "אבל זה אותנטי? את באמת הולכת למכולת ונוסעת באוטובוס
ככה?"
- "אני מתביישת..."
- "תראי אנחנו ממש מזדהים איתך בכללי אבל אנחנו רוצים יותר
לשמוע משהו מהלב. משהו שלך. לא משהו שכבר שמענו מאתיים פעם
ונשמע עוד מאתיים פעם. את רוצה לנסות עוד פעם?"
- "אמרתי לכם הכל. אני כל כך מרגישה לא נעים."
- "זה בסדר. את לא צריכה להרגיש ככה. את  רוצה לעשות טייק שני?
לשאוף אויר?"
- "רק תזכרי שאת לא היחידה. יש מאות מועמדים."
- "אנחנו מחפשים רק את הטובים ביותר."
- "אני לא מבינה למה אתם מדברים ככה..."
גל הפנתה אליה אצבע מאשימה והעלתה את הקול ב2 אוקטבות:
- "אם לא הבן ההרוג בכלל לא היינו בקטע שלך. קפיש?"
נציג האוצר הוסיף אחריה:
- "כן, יש לך מזל שאת ממשפחת השכול ולא סתם איזה מסכנה!"
- "סליחה. לא יודעת מה קרה לי. אני עובדת לפעמים בליווי..."
- "יופי. זה כבר נהיה יותר טוב."
- "אני מתכננת למכור כליה. אני מחפשת קונה."
- "או. זה משתפר. אחרי התוכנית ננסה לעזור לך למצוא. אולי יש
עוד משהו?"
- "סבתא של בעלי הייתה בגטו וארשה."
- "ושרדה?"
- "כן."
- "חבל. שואה זה תמיד טוב, אבל שואה מתים הכי טוב."
- "הבת שלי ניסתה שלוש פעמים להתאבד."
- "נו?"
- "החתכים לא היו עמוקים מספיק..."
- "לא עמוקים מספיק? איזה סיפורים מאעפן יש לך?!"
- "נראה לי שאנחנו כבר מלאים החודש..." רמזה גל לחבריה והם
הנהנו.
- "מה שחבל זה שלא הבאת לנו איזה משהו מזעזע. כמו גילוי עריות,
אונס אנאלי או גניבה מעזריאלי. משהו שלא סיפרת לאף אחד."
רנה הביטה מיוסרת אל הפאנל והקהל:
- "הצבעתי לעבודה", אמרה תוך בכי.
התלחשות סופית בין חברי הפאנל ואז הודיעו לה בחיוך:
- "את עולה לגמר!!!"

("שובו אלינו אחרי הפרסומות ונפגוש את אמיר בן ה10 מאופקים
שנמכר לעבדות כדי לממן את החובות של הוריו, את ליאון בן ה67
שהקיצבה שלו קוצצה ועכשיו הוא נותן מציצות בגן העצמאות, תהיה
תחרות בין הגדמים של חיילים מרפיח לאלה של נוסעים באוטובוס
ירושלמי טיפוסי - מי נראה יותר טוב בתצוגה של בגדי ים שערכנו.
לא להפסיד!
הפרסים לזוכים: סופשבוע חורפי על המדרכה מול משרד האוצר,
משכורת חודשית - מתנת עיריית קריית גת ומספר דו-ספרתי בתור
לביטוח לאומי שתקף גם בלשכת התעסוקה - טוב לכל השנה!")


למי שלא הספיק לה ורוצה גם את הגירסא הווימארית:
http://stage.co.il/Stories/366450



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/7/04 16:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרדכי האשורי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה