|
על קו החוף- ישבה לה עלמה,
צפתה אל הנוף, ציפתה בדממה.
לחשו הגלים, שקעה החמה,
ושחורת תלתלים חייכה בעדנה.
במרוצו המטורף ייסוב העולם,
חיים במרדף לעתיד נעלם.
המאמץ מעייף ועדיין לא תם,
התפקיד מחייב- גורל האדם.
ורק לעתים ברגעי נחמה
תיזכר בערגה באותה העלמה.
|
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.