|
חזרתי, אחרי ארבע שנים ארוכות בטכניון שבחיפה.
המערכת ממליצה על "קינת האלמנה".
כל מילה שלך, כל תנועה,
אני לוקחת את כולן ומחברת
|
על קו החוף - יושבת אני,
במרחק, באופק, נמצא לבבי.
החמה עימדי מצפה לבואו,
גלים לרגליי נושאים סיפורו.
|
למה הם ממשיכים, למה לא נזהרים?
רואים את ההסוואה ולאזהרה לא מקשיבים
|
כמו בסיפורים, כמו באגדות
הקן שלי מושלם מידות
את מה שאני רוצה לשמוע - אומר
|
תאונה
קרבה ובאה.
ואני יושבת בכיסא הנהג,
אבל אין לי שליטה.
|
בכל ערב אוסף את
השברים, את כל החתיכות השבורות
והקטועות
מדביק ומחבר
הופך אותן לדבר שלם, מחזיר אותן למצבן המקורי.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "שלוש מאות
מטבעות זהב,
עשרים ושתיים
יהלומים ושרשרת
נחושת אחת".
- "מה?"
- "אה, חשבתי
ששאלת 'מה
השלל?'"
לא שומע טוב |
|
