להפתעתי, בעירת הסגריה
עוד לא הבעירה לי את השפה.
שרפתי כמה קופסאות מאז שהגעתי.
חשבתי שהשקט ישחרר
את המחשבות הדכאוניות
ואהיה קצת יותר החלטי.

מחליף את היד שאוחזת בקצה הסגריה,
מאפר עם הבוהן,
בוהה באפר הנושר.
זה כבר כמה חודשים
שאני רוצה לסיים את המשחק
ולא מצליח לגשת

מנסה ללכת קצת
כמה בלטות ולחזור.
אני שונא עקצוצים ברגליים.
עוד כמה כניסות ברחוב
והכל יהיה בסדר, אני יודע
אבל אני מפחד מעצמי

מכבה סיגריה אחרונה
על חצי חומת האבנים,
זורק על הכביש,
ומתקפל

בהשראת הנ"ל של שירן רינג
בשילוב עם השראה מהתמונה של גיל בר ידידי היקר מדף היוצר שלו
http://stage.co.il/Authors/GilBarr