נעמה סיפרה לי היום שבקיץ היא תטוס לאוסטרליה לבקר את סבא
וסבתא שלה. אז נכנסתי לחדר של יוני כדי לבדוק בגלובוס שלו איפה
זה אוסטרליה בדיוק. יוני לא מרשה לי לגעת בגלובוס שלו. אימא
אומרת שהוא קיבל את זה מאבא שלו. אבא לא מרשה לי להיכנס לחדר
העבודה שלו. פעם הוא תפס אותי מחזיקה את הקלסר שכתוב עליו
'דניאלה' וכעס נורא. דניאלה זו אימא שלי. ראיתי שם כמה פעמים
את המילה "פולר" ובדקתי במילון ו"פולר" זה קוטב. יש בעולם שני
קטבים: קוטב צפוני וקוטב דרומי, הקרוי גם אנטרטיקה. אבא הסביר
לי פעם כשהסתכלנו ביחד בגלובוס. זה היה אצל סבא וסבתא שלי,
כשיוני ואני היינו אצלם קיץ שעבר. סבא וסבתא זה ההורים של אבא.
אבא הביא לשם את הגלובוס ואת הבובה, וזה נורא מרגיז אותי שבנים
מקבלים מתנות הרבה יותר שווה מהבנות. אימא של אימא מתה כשיוני
נולד, ואבא של אימא כבר מזמן איננו. מעניין שיש שני קטבים אבל
אנטרטיקה זו יבשת והקוטב הצפוני לא. בגלובוס של יוני אנטרטיקה
נמצאת למעלה, אפילו שבכיתה הסבירו לנו שהדרום תמיד למטה. זה
נורא טיפשי לתת לילד בן שבע גלובוס אם הוא שם את כדור הארץ
הפוך. נעמה אומרת שזה לא יותר טיפשי מלקנות לי פסנתר אם אני
בכלל לא יודעת לנגן, אבל את הפסנתר החזירו. ראיתי גם שכל השמות
של הארצות הפוכים. את אוסטרליה מצאתי מייד, אבל לקח לי המון
זמן למצוא את ישראל. זה תמיד לוקח המון זמן. לא נגעתי בו, רק
התכופפתי ובדקתי את השמות של המדינות. אם אבא יידע שנגעתי
בגלובוס של יוני הוא נורא יכעס, כמו שהוא כעס כשהסתכלתי לו
בקלסרים. או כשהוא רואה את יוני ליד הכדורים של אימא. או
כשאימא לוקחת לו את הכרטיס אשראי. ישראל לא נמצאת בדיוק מול
אוסטרליה. מול ישראל יש ים. הוא אמר שהכדורים של אימא צבעוניים
אבל אסור לנו לגעת בהם. אני גדולה ואחראית ויכולה לעזור לאימא
לסדר את הכדורים שלה, אבל יוני עלול בטעות לחשוב שהן סוכריות.
ותרופות זה סוג של רעל. אם זה רעל אז למה לקחת אותן שואלת
אימא. את יודעת למה עונה אבא אבל אני לא ואף אחד לא מסביר לי.
אני יוצאת בזהירות מהחדר של יוני ובורחת לחדר שלי. אם יוני
יגלה שהייתי אצלו בחדר אני אקרא לו יוניהו. אימא קוראת לו ככה
לפעמים כשיש לה כוח וכשהוא מתעצבן מזה היא אומרת שבמילא כשהוא
יגדל כולם יקראו לו יונתן וצוחקת. פעם רציתי שאף-אחד לא ייגע
לי באורגנית אבל אימא צעקה עליי שאיזה מין דבר זה היא חייבת
לנגב אבק. אבא ביקש ממני שכשאני אחזור משיעור אורגנית אני אכין
סלט. אני אומרת לאימא שאני הולכת. היא שוכבת במיטה בפיג'מה.
אני נותנת לה נשיקה ובורחת משם, כי אני לא רוצה שהיא תיזכר
שאני חוזרת בשש בערב וזו לא שעה לילדות קטנות להסתובב ברחוב.
אני דווקא אוהבת ללכת בחושך. השקט עוטף אותי וכאילו לא רואים
אותי. כמו באן שרלי בספר הרביעי. אימא אמרה לי פעם שהספר
הרביעי זה הספר שבו היא הפכה לעציץ, ואז צחקה. לא הבנתי למה
עציץ אבל אני אוהבת כשהיא צוחקת. חוץ מזה שאן שרלי באמת לא
עושה שם כלום. היא יולדת את ג'וי שמתה אחר-כך ואז היא מאוד
עצובה. אחרי שיוני נולד אימא לא היתה בבית כמה חודשים, היא
היתה בבית-חולים וגב' סווטה טיפלה ביוני. אימא קנתה לו גלובוס
אחרי שהיא קנתה המון דברים לתינוק שיהיה לנו. היא קנתה לו
גלובוס כדי שלא יקנא ולי היא קנתה פסנתר. היא עמדה בכניסה עם
כל השקיות ונעמה היתה אז בבית שלי ואמרה לי שהיא חשבה שאחרי
שיוני נולד אימא שלי לא תוכל ללדת עוד ילדים. אבא שלי בדיוק
חזר אז מהעבודה וראה את כל הדברים החדשים שאימא קנתה ואז שאל
את נעמה מה היא עושה כאן. אמרתי לו שנעמה ואני צריכות ללכת
לחוג בלט לחזרות למסיבת סיום, והוא שאל איך אנחנו מגיעות.
אמרתי לו בשקט שזה התור שלו לקחת אותנו ושאימא של נעמה לא
יכולה אז הוא הזמין לנו מונית וכל הדרך במונית נעמה דיברה
וצחקה וחזרנו עם אימא של נעמה כרגיל. כשחזרנו הבית היה ריק כי
אבא החזיר הכל לחנות. וגם אימא לא היתה. השנה אני לא הולכת
יותר לבלט אני לא רוצה. אבא השאיר רק את הגלובוס ליוני ובובה
בשבילי. בתחילת השנה ביקשתי לנגן אז הוא קנה לי אורגנית. הבובה
עכשיו אצל נעמה. אני לא אוהבת בובות. בובות זה לילדות קטנות.
אני אוהבת לחזור לבד משיעורי אורגנית. ביום שני כשחזרתי אז
אימא היתה במיטה וגם בשיעור לפני כן ביום חמישי שעבר אימא היתה
במיטה ואבא בא הביתה מוקדם והכין לנו סלט וביחד קיפלנו כביסה.
עכשיו המורה לאורגנית נותנת לי לנגן שירים של נעמי שמר ושל סשה
ארגוב. הכי אני אוהבת את "זמר אהבה לים" אם כי אם אני הייתי
כותבת שיר זה בטח היה זמר אהבה לאוקיאנוס. אוקיאנוס הוא כחול
באמת לא כמו ים. אבא שלי מאוד אוהב ים הוא גם היה בחיל הים אבל
עכשיו הוא כבר לא עושה מילואים. הוא אומר שזה בגלל אימא ואני
שמחה כי גם אני מאוד דואגת כשהיא במילואים. כשאני חוזרת
מהשיעור אימא יושבת בסלון. אני נכנסת למטבח וחותכת סלט כמו
שאבא ביקש ממני, ומטגנת גם חביתה. אני נוגעת במחבת שלא בזהירות
ונכווית. נפלטת לי צעקה ואני מכניסה את האצבע לפה. אימא נכנסת
למטבח במהירות. "אוי ויי מה את עושה?" היא שואלת. אני מסבירה
עם האצבע בפה כמו איזה תינוקת. היא אומרת שאני לא צריכה לטגן
חביתה כי אם היא קמה אז היא תכין. אבל לא תמיד כשהיא קמה
ואפילו אם היא מתלבשת היא גם מכינה ארוחת ערב. כל השבוע
כשהכנתי סלט וחביתה אז אבא אמר שאני מאוד בוגרת ואחראית. שנה
שעברה הוא מאוד כעס עליי ואמר לי שהייתי צריכה להגיד לו
כשהפסקתי לעזור לאימא לסדר את הכדורים. חשבתי שהיא מסדרת לבד.
אבא בדיוק נכנס בדלת ואימא שואלת איפה הוא היה ולמה הבת שלו
צריכה להכין חביתה לסלט ולא הוא. הוא אומר שהוא התעכב בעבודה
והיא אומרת שהוא תמיד מתעכב בעבודה ועוד כל מיני דברים. אבא
הולך בין המטבח לסלון, עורך שולחן ומהמהם. אני עומדת במטבח
בשקט. הרצפות במטבח כבר ישנות ואבא ואימא תכננו להחליף אותן
בקיץ אבל בסוף זה לא הסתדר להם. כשיוני נכנס כולנו יושבים
ואוכלים ארוחת ערב בשקט, חוץ מיוני שמספר מה היה לו היום בבית
הספר. אחר-כך אימא יושבת איתי על שיעורי הבית בתנ"ך. היא אומרת
שחשוב לה שאני אשמור על רעננות מחשבתית בקשר לתנ"ך, או משהו
כזה. אני מספרת לה מה למדתי ועל ההצגה שעשינו בכיתה, על הויכוח
בין שאול המלך לשמואל הנביא, איך ששמואל היה באמת לא בסדר, רגע
אחרי ששאול מקריב קורבנות כדי שיוכלו לצאת למלחמה שמואל מופיע
פתאום ויורד עליו. אני אוהבת את הסיפורים על שאול המלך כי לאבא
שלי קוראים שאול. כשאימא שלי הכירה אותו היא עבדה עליו ואמרה
לו שלאשתו של שאול קראו דניאלה. זה סתם כי השם שלה בכלל לא
מוזכר במקרא. אבל היא תמיד מספרת את הסיפור הזה. עכשיו לא. היא
מסתכלת על המסגרת שעשית בשיעור מלאכה וממש מתפעלת. אני לא
מבינה ממה כשחזרתי עם המסגרת מבית הספר הראיתי לה והיא לא
הסתכלה בכלל. היא שואלת "אבל מיכלי, למה את לא בתמונה" ואני
אומרת לה שאני יודעת איך אני נראית. היא מחייכת ומנשקת אותי
ונראית יפה כמו בתמונה שעל השולחן, עם אבא ועם יוני. בבוקר היא
מעירה אותנו ומכינה ליוני ולי סנדוויצ'ים, ואני שמחה כי הם
יותר טעימים משל אבא. היא גם אורזת אותם יותר יפה. כשאני חוזרת
מבית הספר סבתא בבית. היא אומרת שאימא בבית החולים, ושאבא
איתה. אבא מתקשר כמה דקות אחר כך (אסור לדבר בטלפון סלולארי
בבית החולים, אבל אבא ואימא אומרים שזה לא ממש משנה כי כולם
מדברים). אני שואלת את אבא מתי אימא תחזור והוא אומר שהוא לא
יודע. 'טוב, אבל היא תחזור מתי שהוא' אני אומרת והוא אומר שהוא
לא מבטיח. הוא ישתדל, אבל הוא לא מבטיח.
|
