לפני שאתם ניגשים לקרוא את הקטע הזה, הייתי ממליצה לקרוא קודם
את הקטע שבלינק, רק בתור הקדמה.
http://stage.co.il/Stories/273583



"ג'ק?"
"מה?"
"איך אני יכולה לדעת שאתה באמת אתה?"
"את לא."

ישבתי לידו, עייפה, רועדת, לא שולטת במחשבות,  שופכת החוצה את
הדבר הראשון שעלה לי לראש.

"ואיך אני יכולה לדעת שאני לא מדמיינת אותך?"
"אני לא יודע, כי יש לי חיים בלעדייך?"
"אני יכולה לדמיין לך חיים שלמים"
"את לא יכולה לשלוט בי"
"מי אמר שאני לא יכולה לשלוט בך אם אני מדמיינת אותך?"
"העובדה היא שאת לא שולטת בי בכלל, יש לי רצון משלי"
"אולי אני מדמיינת אותך עם רצון משלך, כי זה משעמם כשכולם
עושים רק את מה שאתה רוצה?"
"אבל אם היית מדמיינת אותי ואת הרצון העצמאי שלי, היית צריכה
ליצור בעצמך את הרצון העצמאי שלי, וזה היה מבטל את הטיעון
שלך"
"אבל אולי התת מודע שלי מייצר את הרצון העצמאי שלך."
"אם כך, אז התת מודע שלך מייצר את הכל, וכל המציאות הזאת היא
הרעיון המעוות של התת-מודע שלך, ואם הכל זה העולם הדמיוני שלך
ואין שום דבר אחר חוץ מזה, מכאן שזאת המציאות שבה את חיה, ולכן
אני מציאותי ואמיתי בהחלט."
"בסדר"

בלילה, אפשר לדמיין הכל. אפשר לדמיין הכל כי יש מקום. כל פינה
חשוכה, כל סדק, כל שיח יכול להחביא כל דבר. ואם אני לא מסתכלת
מימיני, איך אני יכולה לדעת מה באמת יש שם?

ג'ק נסע. הלילה אנחנו לבד.  הלילה אני יכולה לדמיין מה שאני
רוצה, כי ג'ק לא נמצא, וכל האפשרויות פתוחות.
פרצתי החוצה מהבית המחניק, לקחתי נשימה עמוקה, מנסה לתפוס את
הארומה של הלילה והירח בלי ג'ק. החלטתי שמכיוון שאני יכולה
לדמיין מה שאני רוצה, אני אדמיין לעצמי סיגריה.
כן, אני אדמיין לעצמי סיגריה, עם עשן שמתפתל מול העיניים. אני
גם אדמיין לעצמי בקבוק גדול, מלא ב...בירה, או וודקה, או
קוניאק, או אולי אפילו שמפנייה. אני אצית את הסיגריה
בנונשלנטיות תיאטרלית, ואצור טבעות עשן עם העשן האפור-לבן
שאנשוף החוצה. אני אפתח את הבקבוק עם הציפורניים הארוכות
שאדמיין לעצמי, ואשתה את מחציתו בשלוש לגימות,  וארגיש את
הנוזל מחליף את הדם שבעורקיי. כמובן שאני לא אשתכר, ולא אתחיל
לשיר שירי מולדת בקולי קולות. אני מעל זה, אני מדמיינת.
בעצם, למה לשבת? הרי ג'ק לא כאן, אפשר לשכב, ולנצל את הספסל
במלואו.
שכבתי שם, עם הסיגריה והעשן המסתלסל, ועם הבקבוק הריק,
ודמיינתי שאני בפסגת העולם.
והירח לא היה מלא, אבל דמיינתי שהוא מלא, והשמיים השחורים
נקיים מעננים, והכוכבים מסתכלים עליי מלמעלה ושואלים את עצמם
מה קרה לג'ק. והייתי עונה להם, הוא נסע, והוא יחזור. אבל הלילה
אנחנו לבד.
הלילה, השמיים שייכים רק לי. הלילה, הירח עלה רק לכבודי.
הלילה, אני כאן לבדי.
הלילה, לא אכפת לי שהלילה לא שם לב אליי, כי אני לא חולקת אותו
עם ג'ק. הלילה, לא אכפת לי מה יקרה, כל עוד אני כאן, והלילה
איתי.
הלילה, אני אדמיין שאני מאבדת את עצמי בתוך טורנדו הרסני,
והלילה זה בסדר, כי ג'ק לא יצטרך לבוא איתי.
ג'ק נעלם מעל פני הפלנטה, ורק אני כאן, עם הלילה, והעץ שמשמאל.


ובעצם, לא צריך סיגריה, או בקבוק שמפנייה, או שום דבר אחר. לא
צריך שום דבר בשביל לחגוג את הלילה. הפעם, אני חוגגת את הלילה.
לא פוגשת, או חוקרת, או בוהה, או מתפעלת. הפעם, אני חוגגת.
הלילה, העולם יכול להתפוצץ מצדי, ולהשאיר אותי על ספסל, צפה
באקראיות באטמוספירה.
הלילה אני יכולה להיות מה שאני רוצה.
בי"ס, פוליטיקה, המצב המדורדר של העולם, תרבות פופ מחורבנת, כל
אלה לא קיימים בלילה. והלילה רק אני קיימת.

הלוואי שג'ק היה כאן.