די! אני כבר לא יכול יותר, נמאס לי.

ממני? ממני נמאס לך? אבל למה???

שבועות אני מנסה לדבר איתך.

לדבר איתך בצורה יפה, אבל את לא מקשיבה לי!!!

איך אתה אומר דבר כזה? אני תמיד פה!!!

כולך אטומה!!! ממש כמו בלוק איטונג.

חשבתי שאתה אוהב אותי... שאתה... אני לא מבינה למה...

אולי סוף סוף תביני, כשמיטתך תיוותר יתומה,

שאין לך כבר אותי,

אתה הולך ממני?!

שאין לנו ביחד,

שאין כבר ביחד.

אין ב-י-ח-ד?!

יש אני. יש את.

שנינו לחוד. וכל אחד לחוד.

איך אתה יכול לומר לי כזה דבר?!

חשבתי שאתה אוהב אותי! שאכפת לך ממני!

אבל למה אהובי, למה?!

הן החופש חזק מהכל

אינני יכול כבר עם החנק הזה

אפילו במסיבת הגיוס של החבר שלי, לא השארת אותי שניה לבדי.

ועכשיו...

זאת מסיבת השיחרור שלי

אתה קורא לי קרציה?!

אני רוצה הסבר!

אני לא מבינה, עשיתי משהו? זו אני???



יקירתי, זו לא את, זה אני.

יצירה זו נכתבה כפרודיה על כל יצירות המונולוג מסוג "אהובי,
למה הלכת ממני?!"
תודה מיוחדת לענבל דרו החמודה:
http://stage.co.il/a/16236
שכתבה את החלק הנשי של המונדיאלוג.