[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ענבל דרו
Alonei Hashahar Haronenim

ICQ 117577966 117577966
אל היוצרים המוערכים על ידי ענבל דרואל היוצרים המעריכים את ענבל דרו
אם יש לך את הכוח לאהוב
אם יש לך ידיים לחבק בלי לחשוב
אם את טיפת האושר אתה מוכן גם לגנוב
אז יש סיכוי שיהיה לך טוב.
(סי היימן - "תגיד תודה שיש לך עיניים")


לחדשים שבניכם - נא לסדר כרונולוגית.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
דיאלוג
את מאחרת.
מה?
את מאחרת.
לא זכור לי שקבענו.
לא, לא קבענו, אבל את עדיין מאחרת.
דור מה אתה רוצה?

הוא בא אליה עם כוס קפה, בדיוק כמו שהיא אוהבת.
היא רואה את החלב בוכה, מרגישה את החמימות הזאת -
המקום המדויק בו מחכות הדמעות לצאת. החיוך שלו שובה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
האף דומע עליך ובעצם גם העיניים
היית יכול לחשוב שרק איברים פנימיים מבעבעים חיים
אבל במינוס שלוש מעלות

ורק כלב ים מרחף יראה אותן
חשופית חשופית
תנצנץ בין הזכוכיות

ערפילי
רגע
אלו לא דמעות הפיהוק זה

ייסורים
הדמעות חוצות את הלחי שנישקת

מקצב של טנגו באחד-שתיים-שלוש מטאטא אבק
ממדרגות חורפיות.

הייקו
שכובה על צד

אכזבה
שני סירים, האחד פנימי והשני חיצוני.
צמודים זה לזה, אבל עדיין רחוקים.

אם הייתי יכולה לסמן את השבילים איתך
הייתי מטופפת על אבנים חד פעמיות ומשאירה את הרחוב לחכות

וכשהעלה הכתום ביותר מסתיר את השמש
זה הרגע בו אתה מניח את ידך על ידי
והמרווח בין החריצים הוא עמוק יותר משלי

עטוף אותנו מסכת מלפפונים של סבתא
כי אותי עטפו ג'ירפות בלשונן כשחלמת את כף ידי

אני עפה בין צלבים כאילו הייתי כדור בצק פורח
טבול באנטי עמוק לכל מה שפעם פעם.

אני מנסה לדמות אותו
עיניו כעיניך עורו כעורי
ונחיריו שואפים חוטי זהב

נוסטלגיה
הנפש נמהלת באפטר-שייב זול
רד-בול משקר בדידות חבויה.

אמא - לבי משלב טיפות אושר
אני רוצה לינוק אותן מתוך בועת סבון ריחנית

אהבה
כף ידי מנסה להתחזות לכף ידך
אבל הכיפתור המרושל של העור
מגלה אורז מעורב בבשר מעורב

קרום אדום מחבר בין דפים
נתלשים, מתפרקים, נחתכים, מוכתמים
חשה בכירסום
נאבקת עם עכבר.

פסיכית מכנית קטנה
נעה לצלילי הטכנו.

מה לי וליהודי, הוא נודד בעולם ואני בשנתי
נודדת נפשי בינו לבינו.

לאכול קורנפלקס מקערה זרה
זה כמו עדר פרות תוהה אם ימינה או שמאלה.

[בוא נתפלש ברך של הלחם.]

זכרונות
על מראת הבוקר כתבתי
עבר
הווה

את אותם השבילים הלכתי שנה אחרי
בעברית.
הספרים בידיי מזכירים אחרים שנשרפו.

אתה מוליד אותי פנימה אל תוך חבלים מחבקים חזק.
חיכוך חיבוק חיכוך אני לא שמה לב רק כשזה נוגע.
המיטה מלאה פתקים מבקשים חריץ לחיות בו

אצבע אחת עצב אחד
קבוצת שיער אישון פיסת עור
השאר לי משבצת זכרון מחולצתך

אפזרה כחול על סף דלתך
ואתה תשתאה ובעיניך עצב ירקרק.

עצב
מבדר את נפשי - מתבדר בתוכי,
אוסף צדף אחר צדף במרחב נשמתי,

טבעת חנק מעטרת צווארי
מחורזת בכחול עם סוגר מעודן

אנחנו רבים על רגליים שלובות פוערים פיות תועים
תוהים על מחזור חיי הנמלה שמתגלגלת מצחוק.

ביושבי על אדן המיטה
אשחק עם כפתור חולצתך הפרום.

טטה, טטה!
את מזהה מחדש את הקול.
אני והקטנה דומות מדי את אומרת, קל להתבלבל.

היא מהבהבת בין הפופיק שלי לשלך
כאילו אלפי מגדלורים ישבו וחיכו לנו
עד שבאת אלי

אבל

הייתי רוצה פעם אחת שתהיה תכול עיניים
ואז אוכל לזלוג ממך לתוך הלמעלה

היא תקח אודם לחזקו מחדש
ומוריס בן התשעים, על כוס תרעלתו נחרט מצמוץ אחרון
(ב-26.1.1934) בידי צלב קרס שמן

נוסטלגיה
עת חלקנו את שנותינו היפות יחדיו.
ועכשיו,
הצללים בגופי

משח אותי שעווה
עשה פסל בדמותי
חסר פנים

ביום שישי תשקיע צנובר קלוי באלכוהול של הלילה
ותדע כי היופי בין השוק לירך מהופנט מבדידות השמש.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
היינו ביחד כל כך הרבה זמן...
איך זה יכל להיגמר ככה?!

רוב הבועות חוזרות ונשברות עלי, משאירות טיפות תזכורת
לעצם קיומן הלא ברור

מכתב
ג'ים יקירי,
אני כותבת באין ידיעה אם מילותיי יגיעו אליך.
זה הבקבוק האחרון שנותר לי, אקווה כי ימצא דרכו אל לבך...

מכתב
קולך הרים שפתותיי עד כדי חיוך.
קולי הרדים תסכוליך והעיר שלוותך.
התנגנו זה בזו, הרמוניה מושלמת של שירים ענוגים

מכתב
קשה לי שלא לדמיין אותך קוראת מילים אלו, וזה כואב. כואב אבל
הכרחי. עדיף שתדעי כמה אני אוהב אותך למקרה שיהיה מאוחר
להגיד.
אמא, אני אוהב אותך.

מכתב
אז מכיסא קש בפינת בולנז'רי היא כותבת לו את המכתב שלעולם לא
תשלח כי הוא לעולם לא יקבל. פיליפה מלח ויש לו עקבי מסמר בכל
חוף...

מכתב
ימים שאני מסתובב בגפי, מנסה להפנים את תחושת פירוד העור,
כאילו נתלש מעלי והשאיר אותי רק בשר מדמם תחת העננים. איני
מצליח בכך בלה, שום הכרה לא תבוא עורך לא ייצמד לשלי לעולם




אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
מלחמה, או לא
מלחמה -
שבוע הבא
ערב במה!


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/InbalDrue
יוצר מס' 16236. בבמה מאז 25/10/02 23:01

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענבל דרו
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה