הערה: כמה רעיונות "גנובים" מהסיפור היפה אינטרנט של גיא
מאירסון.
http://stage.co.il/Stories/375
(חוקי ? אתי ?)


נכנס לה ג'וק בראש.
החליטה שאני לא אוהב אותה. שסתם התחתנו כי ככה יצא. שאם לא
היתה, לא הייתי איתה. היא רוצה אהבה  וחיים אחרים, רוצה מסיבות
ואוכל גורמה, נופש בחו"ל ושירים עם פזמון. ואני כולה עובד
במיון, כל היום מכתבים רשומים מכתבים רגילים, מלקק ומחתים,
מלקק ומחתים.
אמרה שנמאס לה, שאני לא מבין אותה, שהיא רוצה לברוח, שיכון דלת
קטן עליה. אמרתי לה "שנתיים שלוש נחסוך כסף נעבור להי". שתקה.
קנתה ספר "אלוהים בוכה", צחקתי, סתמה לגמרי, לא הוציאה מילה.
אמרתי לה "מה קרה לך כפרות ? כל היום אני מכתבים רשומים מכתבים
רגילים ועכשיו בבית את כמו תיבת דואר בלי מפתח, מכתב לא ידוע
בלי שם השולח". נתנה לי פתק עם מספר, התקשרתי, אמרו לי, "נכנס
לה ג'וק בראש, תפנק אותה, יעבור".
התחלתי להביא לה גלויות מתאילנד ופרחים מיעקב פרחים, את
הגלויות קרעה, על הפרחים ירקה, עשיתי לה מהם כתר אמרתי לה "את
נסיכה, תבקשי משאלה", "אני רוצה חבילה, עם בולים של המלכה",
אמרה, וסתמה.
ואני לא בחבילות, אני רגילים רשומים מלקק ומחתים, מלקק ומחתים.
חיכיתי לשעת כושר, כמעט התעייפתי, בסוף הבאתי חבילה של חמש
קילו עם בולים ממונקו. זרקה את הספר, קפצה על הכתר, קרעה את
החוטים הוציאה אקדח. "בוא", אמרה, "הולכים לקרוע את העיר, נהיה
בוני וקלייד", לא מכיר בוני וקלייד, "בוא נהיה משהו אחר", ואני
לא רוצה להיות משהו אחר, כבר רצו להעביר אותי לדואר שליחים
וברחתי. רציתי יציבות, רציתי שקט, רציתי להחביא את החבילה,
להתקשר למספר, להרוג את הג'וק, להפסיק את הכל ולהתחיל מהתחלה.
התחננה בדמעות, "פעולה אחת, ובכלל לא נועזת".
הסכמתי.

עכשיו אני מתנדנד, כלא - מיון, כלא - מיון,  שלושה חורים בבטן
וצינורית של קטטר, יורק דם ומכתים סדינים, יורק ומכתים יורק
ומכתים.
שמו אזיקים בידיים ושוטר עם מקל, אמרו חולה מסוכן, מנהיג
עבריין.
יסגרו אותי באלף עוד שנתיים יעבירו לבת, והיא אפילו לא באה, לא
התקשרה, אפילו גלויה לא שלחה.
נסיכה שלי. מסכנה. נכנס לה ג'וק.