חצי שנה היא נדנדה לי, חצי שנה, תעשה לי אינטרנט, תעשה לי
אינטרנט. ואני, מה אני מבין במחשבים, בא הביתה מהמוסך, והיא
הפרצוף שלה כמו מלפפונים בחומץ. מסתכלת עלי ככה שאני חייב
להזיז את העיניים. לא יודע מה נכנס לה לראש זאתי, בקושי גמרה
אורט בית הפקיד, סידרתי לה עבודה עם האישה של ניסו במפעל, לא
טוב לה, סידרתי לה במספרה חופפת, החזיקה מעמד חודשיים אמרה
שמגעיל אותה שיער של אנשים אחרים, סידרתי לה אצל אמא שלי
בקוסמטיקה, אמרה שלא טוב לערבב עבודה עם משפחה. רק יושבת בבית
לא הולכת לחברות, לא כלום, התחילה להזניח את עצמה. בבוקר אני
מכין לעצמי קפה לבד, היא לא יוצאת מהמיטה עד אחתעשרה. מה את
עושה כל היום, שאלתי אותה, מה את עושה ככה מחכה שאני אחזור? לא
עושה כלום אמרה. אפילו כלים הפסיקה לעשות. ביקשה ממני מאה שקל,
נתתי לה, לא שאלתי למה, חשבתי תעשה איזה פן, תסרוקת, תקנה מכנס
חדש. קנתה ספר: שיחות עם אלוהים. שתקתי. קראה את כל הספר
ביומיים פתאום התחילה לדבר, אומרת לי שגברים ונשים זה אחרת,
אמרתי לה בטח שזה אחרת ותפסתי אותה בתחת,  ככה בצחוק, כעסה
עליי ורצה למטבח. ואז התחיל הקטע של האינטרנט. בהתחלה חשבתי
היא צוחקת, מאיפה אני אביא לה עשר אלף למחשב, וגם ככה אנחנו
בקושי משלמים את החשבון של בזק. ביקשתי הלוואה מאבא שלי,
וההורים שלה כוס אמק, שהם באים אפילו קוסקוס לא מביאים, ואבא
שלה תמיד יוצא עם המצית שלי הביתה, כאילו במקרה. מאיפה אני
אביא לה עשר אלף לאינטרנט?
הידיים שלי שחורות מגריז, הגב גמור מלהתכופף לתוך המנוע, מגיע
הביתה והפרצוף שלה בוכה, כבר הפסיקה לבקש, אבל הפרצוף שלה
בוכה. לא אומרת לי כלום. שמה את האוכל על הצלחת ושותקת. יש מים
חמים? אני שואל אותה, עושה ככה עם הראש. מה נהיה לך הקטע הזה
עם האינטרנט? אני שואל אותה. בחיים שלי לא יצאתי משכונה ד',
היא אומרת לי בלילה במיטה, בחיים שלי לא יצאתי. טוב, אני אומר,
את רק בת 22 החיים ארוכים, עם קצת מזל עוד שנתיים נעבור לה'.
התחילה לבכות. מה את חושבת? אני שואל אותה, שאינטרנט יוציא
אותנו מפה יותר מהר, מה זה אינטרנט? כרטיס טיסה לפלמה דה
מיורקה? אמרה לי שזה ערוץ מידע, אמרה שהיא צמאה לידע. בכתה.
שתקתי.
אל תשאלו מאיפה הבאתי הכסף, אבל זה לא היה קל. עשיתי דברים
שנדרתי לא. יומולדת 23 עשיתי לה הפתעה הבאתי לה אינטרנט. אמרתי
למוכר, תביא לי הכי טוב, הכי חדש הכי מעניין, עם כל הצבעים
והכל. בא הביתה טכנאי, הרכיב את המחשב על השולחן של הסלון והיא
מסתובבת מסביבו בחולצה של אביב גפן שרואים לה מהצדדים, ואני לא
אומר כלום, אפילו שאני רואה שהטכנאי מסתכל. התיישבה ליד
הטכנאי, הסביר לה הכל. ואני יושב רחוק, מסתכל איך פעם ראשונה
מאז שהיה לה את המקרה של ההפלה היא צוחקת. פעם ראשונה. מה אני
יעשה, לא אקנה לה אינטרנט? מה אני יעשה?

אני חוזר הביתה מהמוסך, שם לעצמי את האוכל בצלחת, שואל אותה מה
שלומה אומרת שבסדר לא מסתכלת עליי בכלל. מת לראות את הפרצוף
שלה, אפילו המלפפונים בחומץ. עכשיו גם זה אין. כולה באינטרנט.
מה אני יעשה עכשיו? מה אני יעשה?