כששואלים ילדה קטנה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, כמעט
תמיד התשובה היא 'שחקנית', 'זמרת', 'רקדנית', אולי אפילו
'מורה', אבל איזו ילדה תענה לכם 'אנטימולוגית'? איזו ילדה בכלל
יודעת מה זה אנטימולוגית?
אנדרנה יודעת מה זה אנטימולוגית, וכשהיא הייתה בת חמש, היא כבר
ידעה שזה מה שהיא רוצה להיות. היא הייתה יושבת שעות מעל
המיקרוסקופ, שאבא קנה לה ליום הולדת, ומסתכלת על נמלים, פרפרים
וחגבים. היא הייתה יוצאת לחצר ובונה מלכודות מסובכות כדי לתפוס
כל מיני חרקים.
אמא של אנדרנה הייתה משתגעת, "אני לא מוכנה שהיא תכניס אותם
לבית שלי!" היא צעקה יום אחד על אבא של אנדרנה "איכס! גועל
נפש! אתה מעודד אותה לזה!" אבא של אנדרנה רק היה מחייך בשקט
ומביא לאנדרנה ביום שלמחרת איזה ספר על מחזור החיים של זבוב
הבקר, או איזו ערכה מיוחדת מאמריקה לתפיסת חלזונות.
כשאנדרנה הייתה עסוקה במחשבות על חרקים, היא הייתה אוספת את
השיער הבהיר שלה בקוקו גבוה, שלא יכנס לה לעיניים, משעינה את
הראש על יד ימין וחושבת שעות. אחרי שסיימה לחשוב הייתה קמה מהר
עם חיוך מתוק ורצה לחדר לרשום את הכל בפנקס התגליות המיוחד
שאבא קנה לה ליום הולדתה השישי .
"הבת שלך גאונה גלוריה!" היו אומרות השכנות שבאו לבקר, אמא של
אנדרנה הייתה רק מחייכת בנימוס, היא העדיפה בת רגילה על בת
שמתעסקת כל היום בחרקים. אבא של אנדרנה לא היה אומר כלום, אבל
היה מאושר.
כשגדלה, אנדרנה הייתה מסתגרת בחדר ימים שלמים בלי לאכול ולצאת,
רק עושה מחקרים כל היום. וכשהייתה יוצאת זה היה רק כדי לבדוק
אולי אמא מצאה איזו תולעת בחסה ואיימה להטביע אותה. "בסוף היא
תהפוך לג'וק בעצמה!" אמא של אנדרנה אמרה ערב אחד לאבא של
אנדרנה. היא לא ידעה שאנדרנה במקרה בדיוק ירדה לחצר כדי לחפש
חגבים ושמעה הכל. "לילדה יש עקיצות בכל הגוף מדברים שאפילו לא
מופיעים במדריך החרקים! זה לא נורמאלי!" אבא של אנדרנה חייך
אליה "אל תחייך אליי! זה לא עוזר! אני יודעת שאתה שמח לך!
הדברים יצאו בדיוק כמו שתכננת!" היא פרצה בבכי. אנדרנה התגנבה
בשקט למעלה, עשתה קוקו גבוה, השעינה את הראש על יד ימין
וחשבה.
שבוע שלם אנדרנה לא יצאה מהחדר. אפילו לא לשירותים. אמא שלה
הייתה משאירה לה בבוקר מגשים עם אוכל ליד הדלת, ובערב מחזירה
אותם למטה בלי שהילדה נגעה באוכל. אנדרנה הייתה יכולה לשמוע את
אמא שלה בוכה בלילות, אבל היא הייתה עסוקה מידיי בשביל לחשוב
על זה.
אחרי עוד שבוע הגיע הביתה מכתב. הוא היה מהודר ויפה והיה כתוב
בו שאנדרנה זכתה בפרס מיוחד של "אגודת האנטימולוגים העולמית"
על גילוי של חמישה מינים חדשים של חגבים, והציעו לה מילגה
למכללה מיוחדת ביפן. אנדראה חייכה חיוך קטן וחיבקה את אמא שלה.
"לא תודה," היא אמרה "קודם אני רוצה לחזור להיות ילדה בת אחת
עשרה."
|
